נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

בסרטים רואים את הצייר תופס צבע, מנתז לכל עבר והתוצאות מדהימות.

בחיים זה לא ככה,

את לא באמת יכולה לתפוס כל צבע העולה על רוחך ולערבב אותו עם צבע מסויים או משיכת מכחול מסויימת,

אז אל תאבדי את העשתונות בציור, את עוד תגיעי לשם, גם אם זה עוד עשר שנים אבל את צריכה להחזיק את הצבע ביד בידיעה שהיא מעבירה לו זרמים של חוקים ברורים בתוך כל החופשיות,

אל תרוצי רחוק מיד לצבעי שמן או אפילו פחם אם אינך מרגישה בטוחה עם עיפרון וצבע. אבל נסי אותם מידי פעם, ואל תבהלי מתוצאות, לאט לאט.

יהיו שלבים מפחידים כאלה שכל מה שעובר לך בראש זה "אני הורסת לעצמי את הציור..אני עושה פה משהו לא נכון" - ברגעים האלו אל תפני בצורה דרסטית! נסי לקחת את הטעות לטובתך.

בעדינות. לאט. תביטי ותתרכזי. כנסי לראשים אחרים. עצמי את העיניים, דמייני מה המטרה הכי הזויה, ונסי להפוך אותה למשהו ריאלי ובגודל היכולות שלך.

פני את כל כולך לזה.

תהני מהרגע, מהשעות של העבודה.. הרבה יותר מהתוצאה.

וכל זאת, לא רק בציור, גם בחייך.