נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

הגיון העולם :

מי שצריך תרופות שיצחק הרבה

מי שצוחק הרבה צריך תרופות...

רשימת הדברים שעשיתי בחיים והתחרטתי עליהם :

1. שתיתי ביצה שלוקה כי הייתי צרודה (פעם ראשונה ואחרונה, אחד הדברים המגעילים!)

2.ירדתי על מורה לפני שוידאתי אם היא מאחוריי.

3.נתתי לחברה לנסות עליי תסרוקת חדשה שהיא למדה.

4.ניסתי להשתמש במילה חדשה. 

5.שאלתי את חברה שלי מה יקרה כשהחתול שלה ימות.

6. יצאתי בקיץ עם עליונית מצמר.

7.כשהמחנכת שלי שאלה אותי למה ההורים לא הגיעו לאסיפת הורים אמרתי לה שכנראה עיניין ההברזות הוא תורשתי.

8.הסכמתי להצטרף לכיתה מדעית !

9.נגעתי במגהץ כדי לבדוק אם הוא התחמם (הוא אכן התחמם)

10.אמרתי לאמא שלי שמשעמם לי שבוע לפני פסח.

11. התנדבתי לחתוך 20 בצלים (ים של דמעות בשתי עיניי....)

12. עליתי על המסחרר בלונה פארק.

ועכשיו בנימת שאלה...איזה דברים אתם עשיתם ולא תחזרו עליהם שוב ?

אתה שם מסיכה במקום שבו כולם מורידים אותה,

אתה מוכרח להיות הכי טוב מכולם גם אם זה יטול ממך את הפינה של עצמך.

דוחק רגש כדי להעלות חיוך,

לא חושף אמת, כדי שהאמת לא תחשוף אותך.

ואם אתה תבין את זה אז זה נכון.

ואמרו לי תמיד שאני שמה לב לפרטים הקטנים,

ובכן, זה נכון. כי אני יודעת שמאחוריהם מסתתרים הסודות הכי גדולים.

ואתה החבאת את זה כל כך טוב,

הייתי טיפשה בשביל לראות אותך בערך נחות בשבילך

אתה יותר טוב ממני, אתה יותר טוב מעצמך !

אבל בטח כשתסיים לקרוא את זה תאנח ותחזור לחיים הרגילים,

לוותר לעצמך, לא להתקדם, לפחד מתגובות של אחרים.

האפשרות הזאת לדמיין אותך בדיוק פה,

לדמיין זאת המילה.

"את משוגעת" הייתי אומרת לעצמי תמיד.

הרי בכל זאת...מי מדמיין אנשים כאילו הם בדיוק עומדים מולך ?

ואני פיתחתי את זה מרגע קטן, והכל בגללך.

אמרו לי שזה מדהים שאני יכולה לחבר שני עולמות נגדיים,

אז הרפתי את ההתנגדות מעצמי.

ואז פתאום, מבלי לשים לב אפילו, 

עצמתי עיניים והכל השתנה, שכחתי איפה אני ומי מסביבי.

לרגע ראיתי הכל כפי שרציתי לראות.

ראיתי אותך. והיית כמעט אמיתי.

הצעדים נשמעו מאחור, חטפתי מבט קטן וגילתי לעיניי שני נערים אקראיים.

כמאופיין לי, חשבתי על כמה אקראיים הם לעצמם או למשפחה שלהם,

אולי אלו סתם שניים שראיתי ברחוב אבל אולי הם הרבה ממה שנראה בעיניי.

אחי הקטן קרא בשם אחד מהם והוא הסתובב.

זיהתי את השם, בוואדי שאזהה.

הוא הסתובב הביט בו והמשיך כאילו הוא לא מכיר אותו.

המראה החיצוני וההליכה הזו העידה על כך שהלילה הוא לא ישחק את מי שאנחנו מכירים.

"מה קרה ?"

"כלום, זה היה פשוט קצת מוזר...אני מכירה אותו"

"נו אז מה ?"

"זה לא הוא"

"אני לא מבינה"

"לא חשוב"

נזכרתי שזו לא הפעם הראושנה שאני רואה אותו ככה,

בפעם הראשונה לא רציתי לבייש אותו בכך שידע שראיתי אותו ושהוא יפחד שאמא שלו תדע,

בפעם השנייה גם לא, אבל תהיתי ביני לבין עצמי מי יודע.

מבחינתו זו הפעם הראשונה שראינו אותו ככה.

זה נראה כאילו הוא ממש פחד, הוא לא היה אותו אחד שהכרתי.

יכול להיות שבלילה הוא זורק את התחפושת מעליו והולך לעשות כל מה שאסור לו בבוקר,

כל מה שאנשים שמכירים אותו לא יוכלו לראות באור יום ?

ובכלל, הוא רץ בין שני עולמות או רק בורח מאחד ?

ובכן, אני לא מאשימה אותו, הוא לא הראשון שעשה את זה במשפחה שלו.

חוץ מזה, יכול להיות שהזדעזתי כי לשבריר שנייה הוא הזכיר לי את עצמי.

וכן. אני ישמור את זה לעצמי, דרך אגב. שלא תדאג...

אני מעריצה אותה מסיבה פשוטה - היא מאושרת.

בפעם הראשונה בחיים שאתה באמת מרגיש אבוד, לבד.

מאבד כל מה שהיה לך יקר ומקווה שזה רק תחושה שתעבור בבוקר.

שאנשים שאהבת בגדו בך ואז אתה מאשים רק את עצמך שאתה הטיפש שבטח הרסת הכל.

כשלשם שינוי אתה פתאום לא יודע איך לעודד את עצמך. 

שאתה לא יודע מה קרה פתאום ומאיפה זה נחת...

 כרגע ראיתי את הסרט "זכרי אותי לנצח".

אני חייבת להודות, הסוף היה די מפתיע.

אולי המחשבות שלי לא היו אמורות להיות התהיות שיווצרו ממנו אבל רציתי לקחת את זה לכייון קצת שונה.

יכול להיות שאדם ירצה כביכול "להקפיא" רגע על ידי כך שיהפוך אותו לסוף ?

שינוי זה דבר בריא, זה לראות דברים בצורה חדשה, זה להתגלות לדברים חדשים, זה להתרענן.

אם הייתי מעלה תמונות מפעם לעכשיו לא הייתם מאמינים לי, כמו שאנשים שלא ראיתי שנתיים בערך לא מבינים למה אני אומרת להם שלום ברחוב. (לא מעלה בגלל אנונימיות)

אדם לרוב לא שם לב לשינויים שהוא עובר, כי הוא פשוט רואה את התהליך, זה בערך כמו...לבקר כל יום בשנה צמח ששתלנו.

יש שינויים חיצוניים, פנימיים, סביבתיים ... אני חושבת שעברתי את הרוב (אפילו כמה פעמים).

אז אם אני אדבר על עצמי ועל "איך הייתי ואיך אני היום" זה לא יגמר וכולנו נרדם, לא בגלל שזה יהיה משעמם או כמו כל הסיפורים אלא כי אני לא רוצה להעביר דבר כזה למילים כי אני לא בטוחה שאני אעביר את המסר נכון.

בכל מקרה חשבתי הרבה על העיניין הזה איך אדם ישים לב שהוא עבר שינוי משמעותי ?

1. סביבה. בעיקר מסביבת האנשים, אנשים שיפנו את תשומת ליבך לעיניין, לרוב זה במחמאות לפעמים זה אפילו בתהיות שלהם שהופכות לשלך.

2.ספונטניות. הכוח הזה לעשות בקלות משהו שפעם היית צריך קודם לתכנן הרבה יותר זמן. 

3.התעלמות. הכי קשה לשים לב לשינוי לפי הצורה הזאת בדיוק בגלל שמה (כי לא נקדיש לזה תשומת לב ואז אולי נפספס את ההבנה הזאת) אבל היא לגמרי מוכיחה. העיניין הוא שיש משהו שרצית מאוד פעם ? עכשיו הוא חולף לפנייך ואתה בקושי שם לב אליו ? אתה בקושי מתרגש ממנו ? זה העיניין. אוסיף דוגמה להמחשה. מישהו שהיה ילד לא חברתי כל כך ובקושי היה הולך למסיבות של החבר'ה ומאוד רצה להיות "זורם" ולהינות וכ'ו והיום הוא מבריז בקלות למסיבה בגלל רופא שיניים. או מישהי שפעם הייתה מתה שאיזה מישהו יתחיל איתה (בנות שכמותנו) והיום מפרפרים סביבה בנים והיא לא מייחסת לזה כל חשיבות או בכלל שמה לב.

4.חיוך לא קשור באמצע החיים. אין הרבה מה להסביר.

5.הכוח לעוד שינוי.  לדעתי שינוי מוביל שינוי, אז אם שמת לב לאחד או התחלת אחד רוב הסיכווים שהקודם גרר אותו.

6.לפתוח סודות. כשאתה מתחיל לדבר על דברים שלא היית מדבר עליהם לעולם, שחשבת שלא תדבר עליהם לעולם, שיש לך למי לספר.

7.לסרב בקלות. ברגע שאתה שם לב שאתה לא לוקח כל דבר בנושא שפעם די בטוח שהיית מנצל מהפחד שלא יהיו עוד הזדמניות. (יהיו)

8. ההבדל נמצא הרבה בתמונות. -  בחיוך, באנשים מסביבך, באזור ואפילו בלבוש.

בגדול אני חושבת שזה הכל.

שינוי לא חייב להיות מהיר, כל אחד בקצב שלו, מה שעוצר את רובנו הוא הפחד מתגובות.

במצבים כאלה הייתי ממליצה להתחיל בקטן ואז לאט לאט לגדול,  כמו שאמרתי, לתת לך ולאחרים לא להרגיש בזה בזמן התהליך. אבל בשלב כלשהו המוח נפתח ושמים לב ואז זה כבר חלק מהחיים שלך ואתה לא מפחד ובורח אחורה.

 כדאי תמיד להשאיר איזה פינה קטנה שנשארת מהעבר, לפעמים זו מגירה עם מזכרות ולפעמים זה פריט או מטלה קבועה בחיים. אל תשתנו כדי להיות אחרים, תשתנו כדי להיות אתם ביותר טוב, לכל אחד יש מסוגלות הוא רק צריך למצוא איפה לטפח אותה.

בכל מקרה, תציבו לעצמכם מטרות בחיים, תתקדמו ותסתכלו אחורה לפעמים כדי לראות כמה הצלחתם.

בהצלחה למשתנים מבנינו :)