אני תוהה אם זה נובע בגלל האנמיה או בגלל היום הגשמי והקר הזה. או שניהם ביחד. כבר אמרתי שאני שונאת את החורף ? שוב חלמתי עליו...ואני עדיין תוהה למה. הבן אדם לא הטעם שלי,אין בינינו כלום חוץ משיחות פה ושם בפייס. במציאות אנחנו אפילו כמעט ולא מדברים. האם הצורך בחיבוק ובן אדם שאוהב או הצורך מיניהוא עד כדי כך חזק שאני מתחילה לחשוב על מישהו שבכלל לא הטעם שלי? אני לא נמשכת אליו בשיט. אגב,כל השיט של ה"חבר/ה לחורף"? זה הדבר הכי עלוב ששמעתי בחיים. בכללי,אתמול הגעתי למסקנה שהחורף מבוסס על תלות. תלות בבגדים חמים,בקורת גג מפני הגשם (או מטרייה),משהו חם לשתות,חבר/ה (למפגרים שבינינו),תרופות. בקיץ אתה עושה מה שבא לך,לובש מה שבא לך,מסתובב איפה שבא לך. למה אין קיץ כל השנה?
שבוע הבא יש לנו "שבוע כנף". דוחפים אותנו לבסיס של ח"א לשהות שם במשך 3 ימים.גם אני תוהה למה קוראים לזה שבוע-כנף כשבדיעבד זה למשך 3 ימים בלבד. בכל אופן,הולך להיות מעפן...או מצחיק. נחיה ונראה.
לילה טוב והחלמה מהירה לי (ממה שמו. שיעבור לי מהר.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Eve.
