עוד ביס מהעוגיה הטעימה המרוחה בנוטלה. אני משאירה אותה בפה לזמן מה,להרגיש את הטעם והריח העולים ממנה. לאחר מכן לוקחת שלוק מהתה שמפורר את העוגיה בפי והופך אותך לפריכה ורכה...אוכלת. אין שום פואנטה ב2 שורות שכתבתי, זה פשוט מה שהרגשתי... מה שאני מרגישה. יבוא היום ומישהו יקרא את השורות האלה וירגיש כמוני,יבין עד כמה שזה יותר מסתם חתיכת עוגייה מרוחה בנוטלה עם תה. או שאני באמת סתם מאוהבת? XD
EVE. שבכל זאת תזדיין עם האקס שלה מחר... ולא תחשוב על אף אחד אחר.
הרגע הזה שבו אתה צריך לאסוף את עצמך מחדש ולכתוב פוסט,אחרי שהמקורי נמחק כי ישראבלוג פשוט עלוב..ועם כמה שקשה להודות גם אני....לפעמים.
עוד שעה וחצי מגיע היום שלו חיכיתי כל כך הרבה שנים. "בגיל 18 תעשי מה שבא לך".. אני יודעת שלמרות המשפט הזה, ההולך וחוזר מפי הוריי-זה אף פעם לא הולך להתממש בצורה מוחלטת... אבל בכל זאת,יש משהו נורא חזק בהרגשה הזאת,ההרגשה שהפעם יש לך אפשרות לבחור בעצמך. כל החיים ההורים שלי לא נתנו לי זכות בחירה...בין אם זה שעות חזרה הביתה לא הגיוניות,בית ספר ללמוד בו ואפילו חברים להסתובב איתם. תמיד הם עמדו בדרכי,תמיד הם הגבילו אותי. הפעם זה שונה...הפעם אני יכולה אפילו לא לשאול. בין אם אני אבחר לעשות את זה,לצאת לדרך חדשה ולא תלויה ובין אם לא-זה נחמד לדעת שיש את האפשרות. וזה משהו שאני מייחלת לו כל החיים בערך.
ועכשיו למשהו משמח יותר.. העגילים ללשון שקניתי בטיול השנתי באילת (חבל שלא סיפרתי פה עליו יותר.אני חייבת להתחיל שוב לעדכן פה בצורה קבועה כמו בעבר..)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Eve.
