היי!!!
שלום לכל הקוראים ה100לפים שלי!
אני חושבת שלפני שאני מתחילה לכתוב בלוג, אני צריכה לספר על עצמי, לא?
אז שלום לכם כולם ותודה שאתם קוראים את הבלוג שלי!
אני רק בת (כפי שאתם יכולים לראות בצד) 10, אבל גיל ההתבגרות שלי התחיל די מוקדם...
מצד אחד זה ממש כיף להיות גדול ולהרגיש בוגר ואחראי, 
מצד שני-מי רוצה לגדול? הכי כיף להיות קטן! 
אני בכתה ה' (2) והילדים בכתה שלי סתומים אחד אחד... טוב, אולי חוץ מאיזה ארבעה...
אני בצופים (הצופים שולטים!) ואני מאוד אוהבת טיולים, מחנאות ועוד כל מיני... 
אני אוהבת גם חיות, טלוויזיה, ספרים, לישון, לישון, לישון, לדבר ועוד מלא דברים שפשוט לא יכנסו פה, וחבל שסתם יתבזבז מקום!
אז בואו נתחיל:
יש כותרת לקטע, נכון?
והכותרת היא בעצם שאלה? כמו זו שאני שואלת עכשיו, בעצם?
נכון?
יופי!
התשובה לשאלה נראית מאוד פשוטה:
אנחנו.
זהו, שכאן הטעות של רוב האנשים.
זה לא נכון.
ולמה? בואו אני אסביר:
אני מכירה כל מיני אנשים, שבעצם פגשו אותי בבית ספר ובכל מיני מקומות, והחליטו שאנחנו חברות.
ולספר לכם סוד?
אני בכלל לא רוצה להיות חברה שלהן!
אז בעצם, זה הן שבחרו שאני חברה שלהן, לא אני בחרתי!
אני אספר לכם על אחת, שבחרה שאני חברה שלה, ולא הפוך:
אני לא אומר לכם את שמה... בואו נחליט שקוראים לה "חברה מדומה", סבבה?
טוב.
אז היום פגשתי אותה, והיא חירפנה לי ת'סכל!
היא העליבה חברה אחרת שלי, שהיא חברה (לפחות היא חושבת ככה) גם שלה.
אני לא אחזור על מה שהיא אמרה, זה פשוט לא נאות ואתם לא באמת צריכים לדעת.
עכשיו אני יודעת שהיא התכוונה למה שהיא אמרה בצחוק, אבל החברה האחרת שלי -בואו נקרא לה "חיבוק מחץ". סיפור קצר, אני אספר לכם בהזדמנות- אבל חיבוק מחץ כנראה לא הבינה את זה ונעלבה.
ואז חברה מדומה ניסתה להסביר לחיבוק מחץ למה היא לא התכוונה למה שהיא אמרה.
במילה אחת? אתם יודעים מה? עזבו מילים, בסמיילי אחד?
פירוש?
=טעות
כן.
אני מכירה את זה אצלי, ברגע שמעליבים אותי או פוגעים בי (ואני לא אחת שפוגעים בה בקלות, כן?) אם ינסו להסביר לי כמה לא התכוונו ואיך הדברים "הוצאו מהקשרם", טוב, אז אני רק אתעצבן יותר.
גם כשלמישהו יש מצברוח רע (/
//
) לרוב הוא רוצה שיניחו לו.
אז כנראה חברה מדומה לא קלטה את זה (יש לי חשדות כלפיה שהיא רובוט ולא בן אדם. אבל רובוט זה דבר די מגניב, לא?) וניסתה להסביר גם לי כמה היא לא התכוונה לזה ככה.
אז בסוף היא קלטה וניסתה לומר סליחה.
גם זה לא עבד.
פשוט כשעצבניים אין לך כוח להקשיב לבילבולי שכל כמו סליחה וכאלה.
בסופו של דבר היא עזבה את זה ולחיבוק מחץ השתפר המצברוח ( מ- ל-
) והכול נגמר באור חיובי. כמעט.
אז מה המוסר השכל, ילדים?
אני אגיד לכם מה המוסר השכל:
אל תחליטו שמישהו חבר שלכם רק כי אתם רוצים שהוא יהיה.
זה סתם יעצבן אותו וככה רק תתרחקו מהמטרה שהוא יחבב אתכם ויכיר בכם כחבר!
מקווה שלא נרדמתם מרוב מילים
-אני
נ.ב.
אני חדשה בתחום הזה של בלוגים, אז תעזרו לי, טוב?
תעודדו כשאהבתם ותתקנו כשלא.
תודה!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
