יש לי מטרה, פשוט עד שיהיה לי כח להגשים אותה, אני אשכב על הגב, ואחלום.

"אמממ יש לי עוד סיבה שלא רציתי לבוא לסרט..."

"איזה?"

"זה דיי מביך..."

"את יודעת שאת יכולה לאמר לי הכל"

"הממ זה פשוט כי ידעתי שאתה והיא תתמזמזו כל הסרט..."

"אני חושב שנפרד בקולנוע,  אז לא ממש נתמזמז, אבל מה זה קשור?"

"כי אני ממש מתביישת לאמר לך את זה וזה.."

"?"

"אבל אני דיי דלוקה עלייך...."

"... האמת היא שגם אני דיי דלוק עלייך..."

"האחד באפריל....?"

אז זאת הייתה הפתיחה הסופר מביכה לשיחה שלנו.

בהתחלה הוא אמר לי שאני אכזרית על זה שאני עשיתי לו את זה, ושגם אם הוא לא היה דלוק עליי זה היה אכזרי. 

ואז הסברתי לו שזה אמיתי, ושניסיתי לאמר לו את זה בתור מתיחה כדי להוציא את זה החוצה ולא לחשוב על זה יותר.

למרות שעכשיו, עמוק בלב אני יודעת שאולי עשיתי את זה כי קיוויתי שהוא יגיד את זה? כי עמוק בלב האמנתי שאולי הוא מרגיש כמוני...?

אז זה דיי מרגיש מדהים עכשיו, שמשהו שאף פעם לא חשבתי שיקרה לי קרה. תמיד חשבתי בראש שלי "איך זה הגיוני שאתה תאהב מישהו, וגם הוא יאהב אותך?", אבל פתאום זה הגיוני, ואני לא מבינה איך לא ידעתי את זה עד עכשיו.

כי אנחנו בדיוק אותו דבר, וכי אני רוצה להרגיש את השפתיים שלו על שלי.

רק בעיה אחת -

מסתבר שעשיתי טעות ענקית ששידכתי ביניהם... למרות שאולי אם הם לא היו חברים, אנחנו לא הינו חברים הכי טובים, הוא לא היה נדלק עליי וכלום מזה לא היה קורה. 

אז אני שמחה על מה שקרה, למרות שזה הולך להיות קשה להתגבר על זה...

פו

שמנסה לחשוב איך לצאת מזה שהיא חרא חברה.