יש לי מטרה, פשוט עד שיהיה לי כח להגשים אותה, אני אשכב על הגב, ואחלום.

יום שלישי בבית, ביץ'.

הידד למחלות מזוייפות, לכישרון המשחק האדיר שלי, ולכאב ראש הפצפון הזה שיש לי בלי הפסקה ומזכיר לי להראות קצת מסכנה מפעם לפעם.

סעמק.

הרגע סיימתי לראות את כל הפרקים של שתי העונות שיצאו לסדרה "הבחורה החדשה", שהכרתי אתמול בערב!!!!

זאת אומרת, אחלה סדרה, אבל לא הייתי ממליצה אותה למישהו שיש לו נטייה להשאב לסדרות עד שהם רוצים להרוג את עצמם, כי הם ראו כבר את כל ה43 פרקים שיצאו לה, וחייהם מרגישים עכשיו חסרי משמעות.

זאת אומרת, הסדרה הזאת הייתה כל כך טובה, שכשהגיעה הסצנה שלה חיכיתי שתי עונות, יש מצב שקיבלתי את האורגזמה הראשונה שלי.

סתם צוחקת. זה לא היה עד כדי כך טוב, כאילו, הסדרה. אני מאד מקווה שזה לא אורגזמה, כי אם כן, אין לי המון למה לצפות.

זה אולי היה הדבר הכי מביך שכתבתי בבלוג שלי אי פעם. אבל יודעים מה?! אני לא אמחק אותו. 

בדיוק! אני badass! באדאס שמאוד מאוד מקווה שהיא אייתה את זה נכון.

אלוהים אני מקווה שהמשפט המאד מביך שכתבתי לו יגיע בסוף לציטוטים, כי זה מה שבטוח יקרה עם המזל שלי.

הייתי מאד נהנית לומר שהפוסט הזה נכתב בשכרות, אבל הוא לא, כי חברה שלי כבר גרמה לי לשתות אלכוהול וממש לא אהבתי את זה, אבל לא ישנתי כבר מעל 30 שעות, אז אני אבין אותכם אם תחליטו להוריד מהקבועים, במקרה והוא בכלל בקבועים שלכם, יו נואו.

גאד!

אנחנו בדיוק כמו ניק וג'ס בסדרה, אני ואתה.

רק שאף על פי מה שאנשים וילדים, ואפילו מורה אחת יאמרו, אני יודעת שאתה לו נמשך אליי.

אנחנו היינו חברים-שונאים. זה היה כזה כיף.

אני הגעלתי אותך בלזרוק הערות על מחזור, ואתה ניסית להסביר לי איפה בדיוק מרגישים כאב שבועטים לך בבייצים, וכרגע זה אולי נשמע כאילו אנחנו סתם שני ילדים מוזרים ומתלהבים, אבל... אני לא יודעת. זה היה הקטע שלנו.

בנפרד שנאנו אחד את השנייה, אבל שישבנו ביחד, ככל הכיתה יכלה לצחוק עלינו לנצח שיעבירו אותנו מקום, כי אנחנו צוחקים עליהם והם שומעים את זה, אבל אנחנו פשוט ציפצפנו עליהם.

וכשחברים שלך אמרו לידי "למה שלא תתמזמזו כבר וזהו..." העמדתי פנים שאני לא שומעת כדי לשמוע מה תגיב, ואני פאקינג לא זוכרת איך הגבת! אני באמת לא זוכרת!

אז למה לעזאזל נדלקתי עלייך חתיכת בן זונה-מעצבן-שמצחיק אותי-ושאני ממש שונאת-ויכולה לריב איתו בלי הפסקה-שאפילו לא יודע שאני מרגישה ככה.

לעזאזל.

אני פשוט פתטית.

אני פתטית ברמות שלא ידעתי שאפשר.

ואז העבירו אותנו מקום, והפסקנו לדבר? באמת?

מה אני אמורה לעשות?

לעמוד לידך בבקיני במסיבת בריכה- מלחמת מים של הכיתה עוד כמה זמן, ולשאול אותך למה אנחנו כבר לא מדברים? ואז לומר "זה לא כאילו שאכפת לי מזה שאנחנו כבר לא יושבים ביחד, אבל זה סתם חבל לי שאנחנו לא מדברים, כי למען האמת, ממש אהבתי לשנוא אותך." ואז שהוא יהיה עם מבט מטומטם של מישהו שקולט שאני דלוקה עליו.

ואז אני, האידיוטית הגדולה ביותר בהיסטוריה אגיד "אתה יודע מה, לא משנה..."

ואלך משם עם הגוף שלי שאני מאד בטוחה בו, בבקיני, לייק וואט?

סתם אני לא, אתה גורם לי להרגיש קצת לחוצה לפעמים.

ואני דיי אוהבת את זה, כי מאז ההוא, אף אחד לא עשה את זה.

אתה יודע מה? אני פששוט אקבע לישון אצל ג'ינג'ה בשישי הזה, ופשוט אבכה הכל החוצה, כי כבר לא כל כך נעים לי לחזור על "לא ג'ינג', הוא הבנאדם האחרון ביקום שהייתי נדלקת עליו".

אוי סעמק. אני מתוסבכת.

ואף אחד לא אוהב אותי.

ואתה על בטוח לא אוהב אותי,

למרות שבסתר אני מאד מקווה שכן.

למרות שאני לא אוהבת אותך, תזכור.

אוי אלוהים זאת כזאת לא אני.

מה קרה ? O-O

אלוהים, העולם נגמר.

אני כתבתי את הפוסט הכי פתטי שכתבתי.

זה פשוט עצוב.

אה כן, הבחור הזה זה RP מהפוסט לפני חודש.

נא לשנוא אותו. או לאהוב אותו.  סעממק אני כבר לא יודעת!

עריכה 18:18:

הרגע גיליתי שאמא שלי יודעת שיש לי בלוג, על כל הסיפורים שלי ונראלי שגם דברים דיי רצינים.

להתאבד עכשיו או אחר כך?