היי, התחלתי לעבור על הפוסטים ושמתי לב שאני רחוק מלמצות את מה שיש לי לומר על אופטימיות. בפוסט עצוב בחודש שעבר אזכרתי את הגישה שלי, אך לא פירטתי מהי, כי הייתי בטוח שכתבתי עליה כל כך הרבה פעמים, שחבל לחזור על עצמי. מעבר מהיר על הפוסטים שלי מלמד שדווקא לא. אני יכול לומר עוד הרבה על הנושא, ואני חושב, כמו בכל פוסט אופטימי, שמדובר במשהו שיהיה שימושי לכולם.

אני רוצה לפתוח עם הנושא הכבד ביותר דווקא - תפיסת המציאות. אנחנו נוטים לחשוב שאנחנו רואים את המציאות בצורה אובייקטיבית ושופטים את חיינו לפי מדדים אובייקטיביים. זה נכון שאבוייקטיבית, יש לכם איקס כסף בבנק, הגובה שלכם הוא כזה, אתם גרים ביישוב וברחוב הזה, וכך הלאה. אך הקטע הוא שבפועל, המציאות לא נמדדת לפי הנתונים האובייקטיים האלו - המציאות היא עניין סובייקטיבי. אנחנו מייחסים לנושאים מסוימים חשיבות גדולה יותר, כואב לנו לראות דברים מסוימים. לפעמים, יש לנו הכול, אבל אנחנו מרגישים שאין לנו כלום. בגלל זה, המפתח הראשון שאני רוצה לדבר עליו הוא לדעת להסתכל על המציאות מזווית טובה יותר, כלומר לדעת להסתכל על מה שיש לנו בצורה חיובית יותר. כן לנסות להעריך את מה שיש לנו. לפעמים אנחנו לא קולטים כמה המון יש לנו, אובייקטיבית, ופשוט מאוד, בגלל חסמים סובייקטיביים כאלו ואחרים, אנחנו לא מעריכים אותם, לא נהנים מהם, לא מתחזקים מהם - וזה חבל. יש לנו הכוח לבחור איך להסתכל על דברים, אז למה לא להסתכל עליהם בצורה שתיתן לנו יותר אנרגיה, שמחה ואושר?

באותו הקשר, אנחנו כבני אדם כל הזמן מעניקים פרשנויות ומשמעויות לכל דבר מסביבנו. זה קורה לנו בצורה אוטומטית, בכל תחום בחיינו - זה מתחיל מזה שאנחנו רואים אור ירוק ברמזור ואנחנו מפרשים אותו בתור "זה הזמן שלנו לעבור את הצומת" וממשיך בזה שכשמישהו עושה משהו לא טוב אנחנו מייחסים לו אי אלו כוונות רעות, תכונות אופי שליליות וכך הלאה. הרבה פעמים, בייחוד כשמדובר במערכת יחסים עם אנשים, הפרשנות שאנחנו נותנים לדברים אולי לא נכונה. אבל מילא היא לא נכונה, הבעיה היא שאנחנו נגררים בגללה למקומות לא טובים. הפרשנות מתערבבת לנו עם מה שקרה באמת, אנחנו מתחילים לחפש ראיות ועדויות שמצדיקות את הפרשנות שלנו. כך אנחנו עוד יותר נמצאים במקום לא טוב, מתחפרים בו, מתרחקים מאנשים שאנחנו צריכים להיות קרובים אליהם. בשלב ראשון, אנחנו צריכים להפנים שכבני אדם, המנגנון האוטומטי הזה הוא חלק מאיתנו, עלינו להשלים עם כך שאנחנו כל הזמן עושים את התהליך הזה של פירוש ומתן משמעות לדברים. בשלב השני, המפתח פה הוא לדעת לעשות הבדלה בין הפרשנות שלנו לבין מה שקרה בפועל. ברגע שאנחנו מצליחים להפריד, המטרה היא לנסות לפרש את הדברים בצורה הטובה ביותר - להסתכל למה שקרה בפועל בעיניים ולהתייחס אליו, ולא לפרשנויות שאנחנו ממציאים. ברגע שאנחנו מסתכלים טוב יותר ומבינים את המצב בצורה נכונה יותר, קל לנו יותר לפעול בצורה נכונה יותר. השיקולים נעשים בריאים יותר. אצלי, באופן אישי, מה שהיה הכי שימושי בהבנה זו, זה שהרבה פעמים פירשתי דברים לגבי אנשים שחשובים לי בצורה שלילית - לשווא. ייחסתי להם דברים לא מוצדקים, הייתי מלא רגשות שליליים וכך התרחקתי מהם. ברגע שהבנתי שהפרשנות שלי לא נכונה רוב הזמן, היה קל להתנתק מהגישה השלילית ולא להתרחק מהם בלי סיבה אמיתית.