לא מתאפשר לי לכתוב פה בגלל "צוק איתן". בכל זאת החלטתי להקריב מעט מהזמן הפנוי שיש לי כדי שלא יהיה חור בחודש יולי. אני לא יודע למה, אבל זה יציק לי אם בארכיון בצד לא יהיה כתוב "7/2014".

בזמן האחרון האפליקציה Secret פורחת. במשפט אחד, זו אפליקציה בה אנשים יכולים לכתוב כל מיני משפטים בלי שידעו מי הכותב, וכשעושים לייק לאותו משפט, הוא מופץ הלאה לחברים שלך. אפשר לראות שסוד מסוים יצא מחבר שלך או חבר של חבר.

מן הסתם קפץ לי לראש לכתוב על "הצד האפל" שלי, אבל אני חושב שזה סיכון בגדר הטירוף, כי יכול מאוד להיות שלאחד החברים שלי אין הרבה חברים בעצמו, והוא יוכל לנחש מי אני. עדיף לא לקחת סיכונים ופשוט לכתוב שטויות משעשעות. לכל הפחות זה נחמד לקרוא שטויות שאנשים כותבים.

חשבתי על הסוד הזה. עד כמה הוא באמת סודי? אם אני מסתכל אחורה על השנתיים האחרונות, אני מגלה שהוא לא סודי כל כך. יש יותר מדי אנשים שיודעים עליי. יותר מדי. מה הטעם בסוד, אם הוא לא סודי? ומי שולט בסוד? האם אני יכול להיות בטוח שהם לא הפיצו את המידע הזה הלאה? אף אחד לא יכול להבטיח לי כלום. נכון שאפשר לסמוך על רובם, אם לא כולם, אבל זה סיכון. הכוח לא נמצא בידיים שלי. 

ואלה שמות:

בנוסף להם יש גם סיכוי שרוקחים, אחיות ארעיות ורופאים לא קבועים במרפאה גם הבינו, אך נהנה מהספק שלא קישרו בין הטיפול לבין הצורך בו.

יותר מעשרים אנשים יודעים על הנטייה הלא-כל-כך סודית שלי. וההפתעה הגדולה? שאני חי. אני לא מת. אני חושב שכבר ציינתי את זה בעבר באחד הפוסטים, אבל אני חושב שזה עניין מספיק גדול כדי לציין את זה גם פה. אם לפני יותר משנתיים הייתי בטוח שהחשיפה הזו תביא למותי, או לכל הפחות להרס חיי, גיליתי שלא. גיליתי שאפשר לחיות עם חשיפה שכזו. גיליתי שאני יכול להתמודד עם זה אפילו בהצלחה רבה.

I'm still alive!