לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


Even the darkest night will end and the sun will rise

Avatarכינוי: 

מין: זכר

Skype:  israeli.anonymous 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

[18+] Suck It And See


נפגשנו אצלו בבית, לא בפעם הראשונה. אחרי התארגנות קצרה, התיישבנו על המיטה שלו והתחלנו להתנשק באיטיות ובעדינות. לקחנו את הזמן ולא מיהרנו לשום מקום. אפילו עצרנו כדי לבדוק את הפלאפונים כשהיו הודעות. הרי אני מקבל תגובות מבדרות לבלוג ואנחנו חייבים לצחוק עליהן מדי פעם. בהדרגה העניינים נהיו רציניים יותר, גם בקצב, גם בעוצמה וגם בלבוש. לרוב אני היה זה שמוריד את "הבגד הבא" ראשון, אבל כשהגענו למכנסיים הוא היה זה שהקדים אותי. בנשיקות האלה הוא נהנה לאכול אותי, את הפנים שלי. זה לא סתם נשיקה, זה ממש ביסים, נשיכות. הוא רעב לטעם המתוק של שפתיי, ואני אוהב את זה. שיאכל את כולי מצדי

 

אחרי שעה וחצי בערך עברנו לעירום מלא. כמה טוב שהוא הוריד את השיערות בירכיים. אין כמו ירכיים חלקות. אולי זו הנקודה להודות במשהו. אני מאוד אוהב את הגוף שלי: הקוביות, השרירים, השיזוף. אולם דבר אחד מביש אותי וזה הזין שלי. אני מאמין באמת ובתמים שהוא מכוער. אני אפילו לא מסוגל להסתכל עליו. לא נראה שהוא חושב כך, בכל מקרה, אך זה עדיין לא מעודד אותי יותר מדי.

 

"איך אתה רוצה שנעשה את זה?" הוא שאל אותי. או, אתה יודע איך אני רוצה את זה. אני רוצה שזה יהיה אגרסיבי. שאני אהיה לכוד מתחתיך. שאתה תמעך אותי. שאתה תשלוט בי. ביקשתי וכך הוא ביצע. אני שוכב על הגב, הוא מעליי, מוחץ אותי בגוף שלו, סוגר את רגליי עם רגליו, תופס לי את הידיים חזק, ולא מרפה מהפנים שלי בנשיקות הכי חזקות שאפשר. תמיד זה מרגיש שהוא מקצוען ומנוסה, ואני... ילדון חסר ניסיון. זה לא שאין לי כוח להעיף אותו מעליי בכל רגע, אך אני נהנה מהתחושה הזו כל כך, שהשליטה בידיו.

 

הגעתי לנקודה שאני עומד לגמור. רצינו שזה יהיה מיוחד. נתתי לו אות שאני מוכן, המשחק פסק והוא ירד לי. אחת, שתיים שלוש ואני בשמיים. מרוב רטיבות אני לא הבנתי מתי התחלתי לגמור ומתי סיימתי ואפילו שאלתי "גמרתי?" מרוב תדהמה. אחרי שבלע את הכול, הגיע תורי.

 

אני נשען על הקיר, הוא נעמד ודוחף את הזין שלו לפה שלי. גם לו לא לקח יותר מדי זמן ואני מרגיש את הזרע ממלא את הפה שלי. זה מר, מלוח ודוחה בעיקר. נחנקתי. בלעתי מה שהיה בפה, השתעלתי, הוא הוציא והמשיך להשפריץ הצידה, קצת על הכתף שלי והרבה על המיטה.

 

עוד לפני שהכול התחיל, שמנו מיקס ביוטיוב של סטינג. במקרה לגמרי, באותם רגעים דווקא התנגן November Rain, בדיוק בסולו הסיום. דיברנו בעבר ששירים קלאסיים לסקס הם Don't Cry ו-November Rain, כי פעם בחור חכם ודגול אמר לי את זה, ולמה שלא אאמין לו? מהתרגשות מצירוף המקרים הזה צעקתי לעברו "נובמבר ריין! כן!!!" ונתנו כיף אחד לשני.

 

נרגענו כמה שניות, הלכנו לאמבטיה כדי לצחצח שיניים. אני משתמש באצבע, עוד נקנה לי מברשת שיניים. הוא רעד. ראיתי את השתקפותינו במראה. חיבקתי אותו ואמרתי "אז ככה אנחנו נראים מהצד, אה?". הכי מתאימים ולא מתאימים בו זמנית שאפשר.

 

התיישבנו בחדרו שוב, שותים קצת קולה ומתחלקים בקינדר בואנו. לוקח זמן להירגע מהשיא שהיה לנו לפני רגע. פתחתי בדיון על מה שהיה רק הרגע. אמרתי לו שאמנם פינטזתי על זה המון, זה פשוט לא כיף כמו שחשבתי שזה יהיה, ואני מעדיף לא למצוץ שוב. הוא קיבל את זה. באופן כללי, גם הפעמים הקודמות לא העיפו אותי, ואנחנו עדיין מחפשים מה יכול להתאים לנו. ובחיי, כל הבנות שנהנות למצוץ ולבלוע, אין לי מושג מה יש לכן. איך אתן נהנות מזה? ציינתי בפניו שזה משמח שאני יכול להיות פתוח עמו ולהעלות את זה, לדבר ברצינות על מה מתאים לנו בלי להרגיש אי-נוחות או בושה. "אני מצטער שהמיניות שלי דפוקה" אמרתי, ולכך ענה "היא לא דפוקה, היא פשוט... שונה".

 

אחרי שראינו את "פלונטר" מחובקים בבוקסר, נפרדנו לשלום. בנסיעה הביתה הטעם המגעיל לא הרפה ממני, והרגשתי שאני הולך להקיא כמה פעמים. זה נוראי, באמת. קראתי שאמור להיות לזה טעם של חרובים - אבל לא נראה לי שחרובים משאירים טעם רע בפה גם שעות לאחר מכן. נשבעתי בלב שלא אחזור על כך לעולם. העיקר ניסיתי. גם אחרי שאכלתי עוד דברים בבית הטעם עוד נשאר. רק כשנרדמתי יכולתי לשכוח מזה.

 

 

 

אז... רשמית אני Cock sucker. מזל טוב לי.

נכתב על ידי , 7/9/2014 00:03   בקטגוריות סיפורים אישיים  
60 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קהלת ב-23/9/2014 18:09
 



מה אתם הייתם עושים?


ימים בודדים אחרי שהתחלתי את הסירוס, בצהרי שבת, רכבתי על אופניי לאחד המגרשים בשכונה כדי לשחק כדורגל עם חברים. אני אוהב מאוד ספורט, והרבה מהזמן הפנוי שלי אני משקיע בפעילות ספורטיבית, ככה שלא היה מדובר ביום חריג. חבריי התקפלו די מוקדם ואני עדיין לא הרגשתי שמיציתי את היום, לכן עברתי למגרש לא רחוק, שם שיחקו חבורה של אנשים שגילם כפול משלי. הם לא קיבלו את פניי בחום, ולמרות זאת, הם נתנו לי להצטרף לקבוצה שמחכה בצד.

בזמן שאני יושב ומחכה, עובר ליד המגרש אחד הילדים היפים ביותר שראיתי אי פעם, מתרוצץ עם כדורגל. למרבה הפתעתי, אחד מהאנשים שחיכו יחד איתי קרא לו שיבוא להתמסר איתנו עד שיגיע תורינו לשחק. די מהר ראיתי שמדובר בילד עם לא מעט כישרון. המשחק שהיה במגרש נגמר וציפיתי לעלות לשחק, אלא שפתאום הזקנים הארורים האלו נזכרו שאין לי מקום. התחלתי להתעצבן, אך אירוע מפתיע נוסף לא איחר להגיע. הילד שאל אותי אם אני רוצה לשחק איתו במגרש הקטן ליד, רק אני והוא.

מצד אחד, מאוד רציתי לשחק, להוציא אנרגיות, ליהנות, אבל מצד שני, פחדתי מזה שיראו אותי משחק לבד עם ילד, שאפילו לא ידעתי את שמו וגילו. מה אתם... הייתם עושים?

ההתלבטות הייתה קצרה, והנה אני והוא משחקים להנאתנו עם הכדור שלו. אז אני מגלה גם את גילו המדויק - 10. באמצע גם הצטרפו אלינו ילדים גדולים יותר, אבל הם הלכו אחרי זמן קצר. החושך ירד די מוקדם, בכל זאת, זה חורף. הילד שואל מה השעה, וכשהוא מבין שהוא צריך לחזור, הוא עושה שיחת טלפון קצרה למשפחה ואומר שהוא תכף מגיע. אחרי שניתק, הוא העיף מבט לעבר האופניים שלי ושאל אם אני יכול להסיע אותו עליהם לביתו.

האופניים לא בנויים להסיע יותר ממישהו אחד, ושוב, הפחד שיראו אותי מסתובב ברחוב עם ילד כזה קטן היה חזק מאוד. עברו שנים מאז הרשיתי לעצמי להתראות עם ילד בגודל דומה. הוא לא חושב שזה הזוי שמישהו שהוא הכיר רק עכשיו ילווה אותו? יידע איפה הוא גר? מה אתם... הייתם עושים?

עשינו בדיקה קצרה במגרש אם זה אפשרי בכלל שאשא אותו על האופניים. באופן מפתיע, הצלחנו למצוא דרך, ועוד ככה שהוא נאלץ להחזיק אותי בכתפיים חזק כדי לא לעוף. תחושת המגע הרך מאוד נעימה. רכבנו לכיוון הבית שלו, מדברים עוד קצת, הוא מספר לי על בית הספר, על כדורגל. אז הנה, הגענו אליו הביתה. אני כבר מתכנן להתעופף משם, שחס וחלילה לא יקלטו את המראה התמוה הזה של גבר בגילי לצד ילד כה קטן. שנייה לפני שאני הולך, הוא עוצר אותי ומבקש ממני דבר אחרון: את מספר הטלפון שלי.

מה? למה שלילד יהיה את המספר שלי? איך הוא חושב שזה הגיוני באיזושהי צורה? מן הצד השני של המטבע, גם אם הוא יתקשר אליי, אני לא חייב לעשות עם זה דבר. אפשר לסנן, אפשר להתעלם. זה שהמספר בידיו לא אומר כלום. מה אתם... הייתם עושים?

נתתי לו את המספר, ואז הוא התחיל לדבר על זה שהיה רוצה שנשחק מדי פעם, שאל מתי אני יכול. אמרתי לו שאני די עסוק רוב השבוע, וגם הוא די עסוק עם אימונים וכל זה. תוך פחות מדקה וברחתי משם על טיל.

 

You build me up, you break me down, until I'm falling to pieces.
The price I pay to live this way...

and the fantasy stays alive

נכתב על ידי , 19/9/2013 21:52   בקטגוריות אינטראקטיבי, סיפורים אישיים  
33 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עלה נידף ב-24/9/2013 19:20
 




דפים:  
97,378
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , האופטימיים , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסוקרטס א.ב. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סוקרטס א.ב. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)