הכותרות נורא מבהילות במבט ראשון. "אב שהורשע באונס בתו על סמך חלום יישלח לכלא", "בעקבות חלום: האב הורשע באונס בתו לאחר שנים". הדבר הראשון שחשבתי לעצמי, זה איך אפשר להרשיע אדם בדבר עבירה רק על סמך חלום, כשאין ראיות פיזיות שתומכות בכך, או אף עדות של התובעת שאומרת "אני ראיתי אותו מבצע זאת"? הדבר השני שחשבתי עליו זו הסיטואציה הבאה:

"חלמתי שסוקרטס אנס אותי. תכלאו אותו!"
"מה? אבל אף פעם לא פגשת את סוקרטס."

"אז מה? החלום חייב להיות נכון."
"אבל אתה לא יודע אפילו מי זה סוקרטס."

"זה לא משנה. החלום בוודאות משקף זיכרון מודחק, תכלאו אותו!"
"טוב, אתה בטח צודק. 12 שנים בכלא לסוקרטס בבקשה."

לאחר התדהמה הראשונית, התחלתי לקרוא את הכתבות יותר לעומק. כדאי לשים לב שהכתבה ב-NRG מפורטת יותר מאשר זו בוואלה - ועדיין גם רצוי לזכור שאלו כתבות אינטרנטיות, ואין לנו יותר מדי דרכים לדעת אם הן ממצות את כל הפרטים בפרשה. נקודה לרעה לתקשורת הישראלית. אפשר לראות שמלבד העדות העקיפה של הבת לביצוע האונס, היו לא מעט סימנים מצביעים שכך היה. מדובר באב אלים, שאף עמד על כך שהילדה תישן ללא תחתונים. הבת עברה הידרדרות נפשית חדה בשנים שלאחר מעשי האונס המיוחסים לאב. כך שלהגיע למסקנה שהוא אכן אנס אותה זה לא מדע בדיוני, זו יכולת סבירה לחבר נקודות בהיגיון. אולם, עדיין, האם אפשר לומר שמעבר לכל ספק בוצעו המעשים האלו? האם אפשר באמת לשלוח אדם לכלא כשאין ראיה חותכת לפשע שמיוחס לו, אלא רק ראיות נסיבתיות? האם הייתם רוצים למצוא את עצמכם מאחורי סורג ובריח אחרי שמישהו חלם שפגעתם בו? אם נתייחס לחוקי ההיגיון, אז התשובות ייטו לכיוון החיובי, אך אם נתייחס לחוקי המשפט, שם הרשעה היא עניין של שחור ולבן - לפי הפרטים שהוצגו בכתבות, זה נראה לא מספיק שחור או לבן כדי לקבוע חד-משמעית והתשובות ייטו לכיוון השלילי.

זכור לי שקראתי בעבר על מישהי שהייתה בטיפול פסיכולוגי. במהלך אחד המפגשים היא גם עברה היפונזה, בה היא העלתה לראשונה זכרונות על התעללות מינית בילדות מצד אביה. כמובן, היא הגישה תלונה והחל משפט נגד האב. הסנגוריה הביאה מחקרים ועדויות של מומחים להיפנוזה. באחד המקרים ממש הראו איך ניתן להשתיל זיכרון כוזב בהיפנוזה. במחקרים אחרים ניתן היה לראות שלמטפלים יש נטייה לחפש הסברים לבעיות "בכוח", כלומר, לחפש איזושהי טראומה כמו התעללות כי זו סיבה סבירה לדפיקות שאדם חווה מאוחר יותר. במקרה הזה האב לא הורשע.

שני המקרים שמתוארים בכתבה בוואלה (המקרה השני - עם הפלאשבק), על אבות שפוגעים מינית בילדותיהם, מביאים אותי להזכיר לקוראים דבר מה חשוב. הרבה פה בטוחים במאת האחוזים שללא פורקן מיני, היצר ישתלט עליי, אאבד שליטה ואפגע בילד. מקרים כאלו מראים איך גם עם סיפוק מיני, שהרי הם קיימו יחסי מין בריאים ותקינים עם נשותיהם (נצא מההנחה הזו, אם הצליחו להינשא ולהביא ילדים), אפשר לפגוע בילדים חפים מפשע וחסרי אונים. זה לא כי הם "פצצה מתקתקת", זה כי מדובר באנשים דפוקים בשכל ואלימים. יש להפריד בין אנשים עם אופי ישר, מצפון והיגיון, שהם בנוסף גם בעלי משיכה מינית לילדים, פדופילים, לבין אנשים כמו האבות האלה, שמוכנים לשבור לרסיסים את חיי ילדיהם כדי לספק את יצריהם הרדודים. הם לא צריכים לסבול מדחיית סיפוקים כדי להתפוצץ; הם אנשים שאני אפילו מרשה לעצמי לכנות אותם "רעים".

לסיכום, לכל הפחות אני יכול לחלוק את שמחתה של עו"ד ליאת קליין (גם היא מוזכרת בכתבה בוואלה) - בית המשפט מכיר בהשלכות הקשות שיוצרת פגיעה מינית. ילדים שעברו פגיעה מינית יסבלו מנזק חמור לנפש בהמשך חייהם, לפעמים נזק שלא יתנער מהם עד יומם האחרון. אסור לשכוח זאת לרגע. זה טוב שבית המשפט יודע להתייחס לכך, כדי לתת לנפגעים ביטחון רב יותר להתלונן ולתבוע, במחשבה שהצדק ייצא לאור והנאשם יקבל את עונשו בסיכויים גבוהים יותר.

http://www.mako.co.il/nexter-internet/security/Article-a643d86fd708641006.htm

מלקרוא את הכתבה הזו אני מקבל תחושת בחילה ענקית. איזה גועל נפש של התנהלות יש לנו, אנשים פנאטים שלא מבינים מה הם עושים. הם לא רואים שהם חורצים גורלות נוראיים לאנשים שאולי יתבררו כחפים מפשע! הם הורסים חיים שלמים - כשהמטרה שלהם זה להגן על חיים. מי שם אותם בתפקיד החוקר, השופט והתליין? אף אחד. יש אנשים שחושבים שהם מעל החוק. שהם יודעים טוב יותר מהחוק. באף מדינה דמוקרטית נורמלית נותנים לזה לקרות. מה שהם עושים לא חוקי ואף עושה נזק מיותר לעתים. ברור שעבודת ההגנה על קטינים ומניעת פגיעות נוספות זו עבודה חשובה, אך אסור לתת לזה לבוא על חשבון חייהם של אנשים שאולי יתבררו כחפים מפשע, אנשים שיש להם זכות ברורה להגן על חשיפתם לפני שהוכחה אשמתם.

האנשים שמדברים, בעיקר ב' האנונימי, משגעים אותי. איך לא אכפת לו שהוא פוגע באנשים כה רבים? הוא חושב את עצמו קלינט איסטווד, אני רואה פה אדם פשוט שחותר נגד פעילות המדינה. למה לא לשתף פעולה עם גורמי החוק? למה לא לפעול כדי לשנות את מערכת החוק, לשפר אותה? אני יותר מתומך בטיפול מתאים לעבריינים שפגעו - יש דרך לעשות את זה, והאתרים האלה זו לא הדרך. רחוק מכך.

נאמר שם "מבחינתנו אם אדם מבוגרר מצ'וטט עם ילד בן 13 זה ראיות מספיק חזקות, הוא לא משוחח איתו על שיעורי הבית, אלו שיחות בעלות אופי מיני לחלוטין." בואו אני אגלה לכם - אני דיברתי עם יותר מבן 13 אחד בחיי הבוגרים, וכן, זה היה על שיעורי הבית שלו. זה היה על עוד דברים, כמובן, ולא היה שום אופי מיני בשיחות. למה, לעזאזל, להכליל ולקבוע מראש? למה להכניס כל כך הרבה אנשים לאותה קטגוריה שקרית? כל זה בשם "ההגנה".

כל כך טוב לראות לקראת סוף הכתבה שכן יש קול שפוי, של עורך הדין, למשל. אני רוצה להדגיש שפעילות האתרים האלה היא לא חוקית - ובעיניי צריך לפעול על מנת למצות את הדין איתם. לא ייתכן שהם יעשו משהו לא חוקי שעושה לא מעט נזק. אולי לא אמרתי לפני - אני יותר ממברך את הנסיונות להגן על ילדינו. למנוע את הפגיעה את הבאה זו חובתו של כל אדם אחראי. פשוט, תוך כדי שמגנים ומונעים, לא לעשות נזק מיותר. 

נשמע גם קולו של דורון, שהורשע בביצוע מעשים מגונים בקטינה, ולאחר שחרורו התחתן עמה בסוף. אני מסכים עם מה שאמר לגבי זה שהפעולה שהאתרים ופעיליהם עושים מצטיירת כפעולת נקמה ורדיפה מרגיזה, שלא נותנת לאנשים הנרדפים הזדמנות להשתקם, להשתלב בחברה בכל זאת, לחיות חיים רגילים. אני לא אומר שכולם ראויים להזדמנות הזו. יש אנשים שמוטב שיהיו רחוקים מעיני כול, אך יש גם אנשים שעם העזרה וההכוונה הנכונה יכולים לחיות חיים רגילים, נורמטיביים ופרודקטיביים לסביבה - ופעילות הרדיפה מונעת את זה מהם.