סרטן, רוב האנשים נרתעים אפילו מהמילה בלי לדעת או להבין בדיוק.. אני לא מאשימה אף אחד כי מי שלא עובר לא יבין לעולם..
גם אני הייתי ככה אבל גם לא חשבתי שזה יקרה לי לעולם.. זה נפל עלי, ועוד בגיל כלכך חשוב גיל 16 זה שינה לי למעשה את כל החיים, ואותי.
לפני שגילו סבלתי עשרה חודשים מכאבים בברך, הרופא אמר כאבי גדילה, אחרי שלא עבר אמר דלקת ואחרי שזה לא עבר לקחו אותי לעשרות צילמים ורנטגנים בצילום האחרון של mri גילו.. אוסטאוסרקומה סרטן העצם בברך. הטיפול? כימותרפיה
בהתחלה שסיפרו לי לא בכיתי ולא הרגשתי כלום, לא הבנתי , לא ידעתי וחלק ממני לא רצה לעכל.
עברתי חצי שנה של טיפולים, שלושה ניתוחים, המון דמעות, ונפילות, הרגשתי חולה, שבורה מבפנים, הרגשתי מתה.
היו רגעים שרציתי למות, כבר בטיפול הראשון התחיל לנשור השיער, זה החלק הראשון שגרם לי להישבר, כל לילה הייתי שוכבת על המיטה ובוכה, למה דווקא לי ? מה עשיתי כדי שזה יקרה לי? הייתי מעבירה יד על הראש ורואה מלא שיער..ישר הייתי מתמלאת דמעות.
השלב של נשירת השיער עבר לי.. התרגלתי, קניתי פאה.
הטיפולים קשים, אפילו מאוד.. כשאני עוברת אותם אני לא עצמי אני מישהי אחרת, אני חולה, חסרת אונים.
לא הלכתי חצי שנה, בגלל שזב היה בעצם בברך, הניתוח היה בחודש 3 ואחרי עוד 3 חודשים הצלחתי ללכת בלי קביים לא הייתי צריכה לראות את הכיסא גלגלים יותר.. (:
עוד כמה חודשים וזהו.
מחר לביתחולים, מקווה להרגיש טוב ..
עד לפעם הבאה,
3> שני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
just me and my cancer life