~Fight And Never Give Up~

NEVER GIVE UP

בימים האחרונים היה לי ממש קשה, טונות של פצעים בפה, בשפתיים ובגרון .. אני לא יכולה לדבר, לצחוק, לבכות, ולאכול לא אכלתי המון זמן ירדתי 6 קילו בערך.

כבר כמה ימים אני פשוט על המיטה, חיה על תה עם קשית, אני דיכאונית, אין לי מצברוח לכלום ורע לי):😔

אם לא היה לי את המעצר בפה עם הפצעים בגרון והכל הייתי משתמשת בגראס רפואי שנתנו לי.. זה עוזר להכל, לבחילות, הקאות, הרגשה.

זה בא בסיגריות, עוגיות, בראוניז וטופי כזה זה ממש כמו סמים😃 💊💊 

ביום ראשון אני מתחילה עוד טיפול ואני מתפללת שיעבור לי הפצעים והנפיחות בשפתיים כברר אני אשכרה ניראת כמו גיל ריבה>< ״

עכשיו לפחותתת אני יכולה להתחיל לעשות טבלת יאושש 

עוד פאקינג 4 טיפולים!! אני לא מאמינה 

דרךך אגב סיפרתי שאני לא לומדת השנה? 

אני אמורה להיות ביא׳, זה כיף לא ללמוד, למרות הפספוס של כל הבגרויות, אבל תמיד אפשר להשלים(:בכל מקרה הייתי מעדיפה לימודים על ביתחולים.

נכון אולי קשה להאמין אבל כשאני חושבת על זה, סרטן הציל לי את החיים - ואני אספר לכם למה.. 

בכיתה ח׳ התחלתי הפרעות אכילה, זה התחיל בדיאטה, ואז אי אכילה, ירדתי 5 קילו, שמו לב, אחרי שיחה עם אמא, יועצת, מורה 😠 חשבו שזהו הפסקתי עם העניין .. אבל זהו שלא (הם ניראלי החמירו את זה - אבל אין לי זכות להאשים אותם) ... 

כשהייתי יותר צעירה לפעמים הייתי שומעת פה ושם על להקיא אוכל, חשבתי לעצמי שזה הפתרון שלי. חזרתי יום אחד מהבית ספר (עדיין כיתה ח׳)

אמא הייתה חוזרת מעבודה רק ב2 וחצי ככה שיכולתי לנסות להקיא, אכלתי את הארוחה שהכינה, נכנסתי לשירותים התכופפתי לאסלה והכנסתי שתי אצבעות לגרון ניסיתי שוב ושוב עד שהקאתי קצת ואוכל יצא..

בהתחלה לא הייתי מקיאה כזה הרבה כי לא תמיד היה מצליח לי, הייתי מסתכלת על אתרים ומחפשת טיפים.. עם הזמן נהייתי מומחית, פרו של עצמי,

אבל גם התמכרתי, נהייתי אובססיבית, אחרי כל דבר שאכלתי היו לי רגשות אשם והייתי הולכת להקיא.

זה היה מונע ממני לאכול בחוץ, לצאת עם חברות, להכין שיעורי בית , זה השפיע כמובן על הלימודים ועל המצב רוח..

ככה במשך 3 שנים במשך הזמן הזה ירדתי במשקל, עליתי, ירדתי, עליתי .. 

ניסיתי לעצור כמה פעמים ולא הצליח, בשבוע אחד ממש בסוף, אמא תפסה אותי מקיאה.. 

היא התעצבנה ממש.. לקחו אותי לרופא משפחה והוא הפנה לפסיכולוגית.. רק שלא הספקתי ללכת אליה כי גילו לי את הסרטן.. ובגלל כל השיגרה של הבית חלים, והטיפולים שממילא אין תאבון בהם הפסקתי, זה הפסיק, אני יכולה להגיד ואני גאה להגיד שאני כבר לא בולימית זה היה יכול להרוס לי את החיים כי ידעתי שאני לא אוכל להפסיק אחרי כל הנסיונות../;

אז ככה הסרטן הציל אותי

מחר שישי.. מבאס שלא אוכל לצאת /:

רק נס יכול לגרום לי להבריא ולצאת עם כולם. אדע רק מחר

עד הפעם הבאה,

שני 3>