למה היה צריך את הסופשבוע הזה, תגידו? הוא היה מיותר בערך כמו החצ'קון שגדל לי ליד האף, רק שפה לא יעזור לי להתרחק מהמראה. הוא הגיע בכל מקרה.

הלכתי השבוע לבקר את דוד שלי. הוא איש עם כרס קולה, עבר את שנות החמישים לחייו (ועדיין, איכשהו, חתיך על), רווק, ההורים שלו גרים אצלו והוא וורקוהוליסט כבד.

החלטתי לבוא לבקר בשבת בצהריים, כי אני אחיינית טובה - למרות שלפעמים זה עולה בהרבה כוחות נפש ולי אישית כבר יש מספיק בעיות של כבד וריאות.

אז שתינו קפה והיה נחמד עד שהוא התחיל עם השטויות שלו, הנה שחזור קטן:

טוב, האמת שלא אמרתי לו את כל זה, אבל זה מה שעבר לי בראש. הרי למען השם, למה אני צריכה לעשות משהו רק כי כולם עושים אותו? ודווקא חבל, כי תמיד הערכתי אותו על זה שהוא לא מתחתן רק כדי לרצות את כולם, הוא פשוט לא רוצה או לא מוכן או סתם עמוס בעבודה, וזה בסדר גמור. אבל אם כולם התחתנו ואתה לא התחתנת, למה העובדה שכולם למדו צריכה לגרום לי לרוץ מהר לקמפוס הקרוב?

מסקנות:

# עם מספיק מייקאפ, גם חצ'קון בגודל של האף שלך יכול איכשהו להיעלם.

# משפחה זה לא פשוט.

# פנים, גם הכי חיוורות שיש, יכולות לקבל גוון של סלק אם אומרים להם את הדבר הנכון. ואת זה, האמת, רק דמיינתי.

שבוע מצויין, חברים!