זה היה הלילה הכי נורא בעולם. שיקולל הלילה הזה וכל לילה שאי פעם שאף להיות כמוהו.

אז זה התחיל במיטה שלי. השעה הייתה בערך ארבע לפנות בוקר ואני נמצאת בתנוחה מספר 112 לאותו לילה. אני לא נרדמת.

זרקו ניחוש למה?

עזבו, אני אספר לכם.

כאבה לי הרגל.

בחיי, אני נשבעת שהיא כאבה תופת. אני לא יודעת מאיפה זה בא אבל היא כאבה לי כל כך שרציתי לצרוח.

אתם מכירים את זה שאתה שוכב במיטה ואז אתה עושה תנוחה קטנה, כביכול לא מזיקה, אבל לא נכונה? זה עניין של בערך עשירית השניה עד שאתה מוצא את עצמך פעור פה ועיניים, לא מסוגל להאמין מה לעזאזל עובר על הרגל/יד/מפשעה שלך, היא חורקת וצורחת וגונחת כאילו שהיא עושה סקס עם הרגל/יד השניה שלך או עם המפשעה ממול. זה מן כאב כזה שלא משנה מה תעשה, הוא נמשך. זה עינוי העינויים. אם יגידו לי שמי שמת והולך לגיהנום חווה את הכאב הזה לנצח, אני חוזרת בתשובה. זה פשוט הדבר הכי מחריד עלי אדמות.

טוב, אז זה לא היה הכאב הזה.

זה היה בדיוק אותו סוג של כאב, זה שגורם למוח שלך לצרוח לך בתוך הראש ולשאוב לך את האוזניים פנימה, אבל זה לא היה רק בנקודה מסויימת, או רק שריר מסויים, כמו שזה קורה בדרך כלל. זה היה על כ-ל אורך הרגל. מהמפשעה למטה עד לכף הרגל. וזה לא היה, כמו שזה בדרך כלל, כאב של דקה שמרגישה כמו נצח וזה עובר. לא. זה היה כ-ל הלילה. לא נרדמתי. אני מסבירה לכם שנשברתי בסביבות שבע וחצי בבוקר (זה היה יום חופש!!!) כי לא יכולתי לסבול יותר. קמתי כאילו שאני הולכת למלחמה. לבשתי ג'ינס, ארזתי ארנק עם כרטיס קופ"ח, לקחתי מפתחות והלכתי.

אז ככה: אני האחרונה שעושה בדיקות, אוקיי? אני עוברת הרבה דירות ועד לא מזמן לא היה לי בכלל רופא משפחה בעיר המזורגגת הזאת. אבל אז זמני הגיע והבנתי שעליי לעשות בדיקות דם. אז נזכרתי לברר איפה לעזאזל קופות החולים בעיר הזאת.

ובכל זאת הלכתי - רק דמיינו את הכאב אם הוא גרם לי ממש לקום מהמיטה, ובלי קפה של בוקר לחכות בתור של קופ"ח!!

טוב, האמת שלא חיכיתי בתור. בלי לקבוע תור הכניסו אותי כאילו שאני VIP, (לא נתנו לי זמן להריח את הכימיקלים של הקליניקה ולברוח) וכבר מצאתי את עצמי בחדר הרופאה.

היא הייתה נחמדה, מישמשה לי את הרגל כמה זמן ואז החליטה לחדש לי. היא גילתה לי סוד שמעולם לא גילו לי: לא, גם לא האורתופד שלי, הרופא היחיד שבאמת טרחתי לבקר אי פעם.

"יש לך בעיות בגב."

"באמת?? את רצינית? אז בגלל זה כל החיים שלי כואב לי הגב? אז בגלל זה האורתופד שלי נתן לי דיסק עם צילומים של הגב שלי שבו עמוד השדרה שלי נראה כמו קשת רק בלי צבעים? בגלל זה כל פעם שאני מתכופפת אני מרגישה שמישהו דקר אותי בלב ונכנס לי דרך החוליות של הגב החוצה??"

הייתי בטוחה שבכל זאת היא רוצה לחדש לי משהו ושאלתי מה לעזאזל אני צריכה לעשות כדי שהגב שלי יבין מי הבוס.

אז נחשו מה, חברים?

היא שלחה אותי לפיזיאותרפיה.

יאיי.

כן כן, אני יודעת, שמעתי שזה דווקא כיף, סוג של. את שוכבת לך על איזה מזרן ורופא מסוקס ושרירי נוגע בך. אבל אני לא לגמרי בטוחה שזה ילך ככה, אולי בגלל שכל מה שאני משתמשת בדמיון שלי כדי לתאר משהו, הוא תמיד מתגלה גרוע יותר.

אני אלך לפיזיאותרפיה ואני גם בטח אהנה מזה לצערי, אבל מה לעשות, החיים בזבל.

ושתיתי קפה בערך שעה אחרי שהתעוררתי, ולא הספקתי אפילו לעשן סיגריה לפני שנכנסתי לתור כי הכניסו אותי כמו VIP למרות שאני אפילו לא רשומה לקופה הזאת! איזה אנשים!

כשחזרתי הייתי נואשת לקפה וסיגריה ונראיתי כמו רוח רפאים עם קפה ביד. 

נקודה קטנה של אור: ישנתי כל היום אחרי זה.