כתבתי את הפוסט הזה בחנוכה האחרון והוא משום מה נמחק לי. למזלי יש לי גיבוי, אז החזרתי אותו. מקווה שהיה לכולם פורים שמח:

אני בדרך כלל לא מדברת בבלוג שלי על שני נושאים עיקריים: פוליטיקה ודת. בעיקר כי אלה שני נושאים שחוגגים ושולטים באינטרנט כל-כך הרבה שזה נראה לי מיותר להוסיף עוד דיעה בין כל הדיעות שיש ברשת, וגם... תכלס, כי זה לא מעניין אותי.

אבל אחרי ביקור ארוך אצל ההורים הדתיים שלי, שלכל אורכו שמעתי רק תשבחות לאלוהים וכמה טוב הוא וכמה נחמד לקיים מצוות, ביקור נצחי שבו השתדלתי לא לפצות פה בנושא כדי לא לסיים את הביקור בויכוח סוער ובטריקת דלת והתגלגלות בכל המדרגות כשהמזוודות שלי אחריי, אני צריכה שחרור. שחרור קיטור עצום. אבל אני לא אעשה אותו עצום, אני אשתדל לתמצת כדי לא להרוג אתכם משעמום כי אני מחבבת אתכם.

אז ישבתי לי לתומי, קוראת ספר, כשפתאום אני שומעת שיחה מעולם המציאות. זו הייתה שיחה בין אחותי ואמא שלי והן דיברו על גן-עדן. מסתבר שיש לשם תנאי קבלה נוקשים והסלקציה גזענית אבל לא רק על זה אני אדבר. לא מזמן איבדתי שני אנשים יקרים לי ולכן השיחה הזאת הכעיסה אותי מאוד.

אנשים דתיים לעתים מנחמים את עצמם בכך שהם אומרים שהם לא צריכים למות וגם האנשים שהם אוהבים לא צריכים למות. איזה מזל - יש גן-עדן! הוא הלך למקום טוב יותר!

טוב, נחשו מה. יש לי בעיה עם זה.

קודם כל, לא מזמן איבדתי חבר טוב מאוד, והוא הומו. אחרי כשסיפרתי עליו לאמא שלי, היא עקמה את הפרצוץ ואמרה, "אלוהים ישמור."

סבבה, שישמור, מה זה קשור לחבר שלי?

אנשים דתיים, והיה לי את הויכוח הזה הרבה עם ההורים שלי אז אני יודעת מה אני אומרת, חושבים שהומואים הם חולים בנפשם. הם בטוחים שהם חולים ולא מטפלים בזה וזה דוחה אותם. והאנשים האלה, לפי דעתם, הולכים להישרף לנצח בגיהינום על ההשלמה שלהם עם הנטיות הסקסואליות שהם לא נלחמו בהן.

טוב, אז אתם יודעים מה? החבר הזה היה אדם מדהים ואם נניח קיים עולם הפיות הזה שכולם מאמינים בו משום מה, אז הוא בהחלט שייך לשם. אני אתן לכם רק דוגמא אחת כדי שתבינו כמה הוא אדם טוב, אין צורך ביותר מאחת: פעם הוא גילה שחברה טובה שלנו, נקרא לה א', בוגדת בחבר שלה. היא הייתה שותפה שלהם וישנתי אצלם לילה אחד. הוא התעורר באמצע הלילה והלך לשירותים ופתאום הוא רואה איזה בחור שהוא לא מכיר יוצא לה מהחדר והיא לוחשת לו משהו ואז הוא יצא מהדלת בהתגנבות. זה היה בערך בארבע לפנות בוקר.

הוא זעם על זה כל כך שהוא בקושי ישן ובקושי אכל ולא יכול היה לדבר איתה מתוך מבוכה. הוא לא הכיר את החבר של א' כל כך טוב, רק בפנים, אבל זה הכעיס אותו מאוד והוא היה מאוכזב מא' במשך הרבה זמן.

וחוץ מזה, אני זוכרת שאמר לי, "אני לא מאמין שהדבר הכי גרוע בכל הסיפור הוא שחשבתי שהבחור ההוא ממש אבל ממש חתיך."

כן, כזה היה מ'. הוא היה לפעמים פולט דברים קלילים באמצע שיחה רצינית או מתרגש ומתפתל כשאומרים לו משהו משעשע. הוא הבנאדם הכי מתוק ומדהים בעולם והוא אוהב את החבר שלו (ס', החברה הכי טובה שלי) יותר משהו אוהב את עצמו. הם אהבו מאוד זה את זה וס' עדיין מאוהב בו, אני יכולה לחתום לכם על זה.

אז שפוץ דתי יבוא ויגיד לי שלאדם מדהים כל כך מגיע ללכת לחור באדמה ולהישרף לנצח רק בגלל שהוא אהב גברים?!

שילכו לעזאזל!

קחו סיטואציה: אתה מת ועולה לגן-עדן. מזל טוב יקירי. ביחד איתך מת מישהו שאתה אוהב. תאונת דרכים. מי שמת איתך זו אהובתך. היא הלכה לגיהנום.

האם אתה באמת יכול לשבת בגן-עדן בסבבה, לאכול סעודות מלכים עם אלוהים ועזריאל ומיכאל ודניאל ולא לדאוג לאהובת ליבך שהמוות הפריד אותך ממנה, שנשרפת לנצח בגיהנום רק בגלל שהיא לא הייתה אדם מאמין?

איך ההורים שלי יגיבו כשאני אמות והם יאמינו שאני בגיהינום? הם ילבשו חליפת מגן ויבואו לחלץ אותי או ימותו בנחת ויעלו במדרגות לגן-עדן כשהם נאנחים בסיפוק?

אוקיי, נגיד שאתה מאוד אוהב מישהו אבל הוא לא סובל אותך. הוא שונא אותך וחושב שאתה מטומטם ולוזר ולא יכול לסבול להיות בחברתך. האם כשתעלה לגן-עדן אתה תפגוש אותו שם? הרי אחרי הכל, בשבילך זה לא ממש גן-עדן אם הוא לא שם... *פרצוף עצוב וועע וועע* - אבל אם הם כן שם אז זה לא גן-עדן בשבילו. הוא לא סובל אותך!

שמעתי את אמא שלי אומרת שבגן-עדן אין דבר כזה "שנאה", רק "אהבה".

רק אהבה, מה? אם ככה, זה אומר שאתה אשכרה אוהב את האנשים המסכנים שנשרפים בגיהנום?!

"אוי אני בהחלט אוהב את הבני זונות שנשרפים בפיר הגיהנום, אבל זה לא יסיח את דעתי מכמה שטוב לי פה בגן-עדן. התואיל להעביר את החמאה, מיכאל? קצת רוטב בשבילך, אליהו?"

והנה פרדוקס קטן בשבילכם, סתם לכיף: אם יש רק אהבה בגן-עדן, האין רוחות המתים שבגן-העדן צריכים אם כך לאהוב שנאה? המממ....

לא רק זה, הם בטח גם אוהבים מלחמה, רצח, אונס, את השטן... גן-עדן נשמע לי כמו דת'-מטאל רציני! יה בייבי!

כמובן שדתי שייקרא את הפוסט הזה יגיד עכשיו בקול למסך המחשב, "יש אהבה בגן עדן, אבל זה רק האהבה שלך לאלוהים והאהבה של אלוהים אליך."

אם זה נכון אז אני אפילו לא יודעת למה אתה צריך בכלל את המשפחה והחברים שלך, אתה אפילו לא צריך את הבני זונות. לא... כל מה שאתה צריך זה לשבת לך על כיסא נוח בחוף שמשי, נפרד כמובן, לאהוב את אלוהים ואלוהים אוהב אותך וזה גן-עדן! - נשמע משעמםםם.

אז אם אין שנאה בגן-עדן בעצם נלקחה לך היכולת לשפוט, ואם נלקחה לך היכולת לשפוט אתה לא יכול גם לאהוב דברים - אני לא צודקת? - אתה לא יכול לשבת לך מול הטלוויזיה, להאנח ולהגיד, "ואוו. ספרות זולה זה אחד הטובים של קווין טרנטינו." או, "פאק, אני אוהב זוג ציצים גדולים וקופצניים." אתה לא חושב יותר על הדברים האלה. כל מה שיש לך בראש זה... "אלוהים הוא נפלא! יאיי אלוהים - אני אוהב אותך!"

כל מה שיש כאן, כל החיים שלך וכל מה שהשגת לא שווים כלום יותר, תעודת הבגרות או התארים, הילדים שהבאת לעולם, החתונה שלך, האהבה הראשונה שלך, הסקס הראשון שלך, ימי שבת אצל ההורים, תה של אחה"צ עם סבתא, הויכוח על שטיפת הכלים עם שותף שלך, המבחן שנכשלת בו בסמסטר ב', החבר הכי טוב שלך, הכסף שלווית, הכסף שהלווית, הליצן במסיבת יומולדת 2 של הבת שלך... כל זה לא חשוב. האנשים, החוויות, ההישגים - זה כלום. כל מה שחשוב זה האהבה... האהבה לאלוהים!

אז אם הבנתי נכון יש לי רק שתי אופציות ביום מותי: גן-עדן או גיהנום.

גן עדן - זה לשבת כל היום ולאהוב את אלוהים, בלי היכולת לחשוב בעצמך, להביע דיעה או לדון, לנצח נצחים.

וגיהנום - זה פשוט הכמות הכי מקסימלית של ייסורים למשך כל הנצח שלך.

מצטערת, אבל שתי האפשרויות נשמעות לי כמו קקה אחד גדול.

מה בנוגע לרגשות שלי, הא? מה אם אני עדיין לא מוכנה למערכת יחסית מחייבת? אולי אני רוצה להיות ידידה של אלוהים קודם ואז לראות לאן זה הולך משם, זו בכלל אופציה?

לא.

אסור לך לשאול שאלות, אסור לך לפקפק או להתנגד, אתה פשוט צריך לאהוב אותו ולעשות את כל מה שכתוב בתנ"ך בלי ויכוחים. ואם אתה לא אוהב אותו, אתה צריך לעשות מה שהוא אומר בכל זאת וככה ללמוד לאהוב אותו. כי אם אתה מתווכח או שואל שאלות אז חושבים שאתה כופר או שאתה מנסה להפיל את כל העולם הדתי ולהשתלט על תעשיית בתי הכנסת וכלכלת הכיפות והטליתות במדינת ישראל. אז פשוט תאהב אותו מיום לידתך ועד המוות, בלי שאלות ובלי ספקות. זה מה שהוא מצפה. טוב, נחשו מה? אלוהים נשמע לי כמו חתיכת דיקטטור שוויצר ומתנשא עם זין קטן.

חוץ מזה, מה כל-כך מושא לאהבה אצל אלוהים? - האם זה קור הרוח שלו? הטבע המבין והנינוח שלו? כן, תשאלו את סדום ועמורה על החרא הזה. או יותר טוב - תשאלו את כל העולם, כן, כי הוא הציף אותו. הוא הציף והרג את כולם. ואתם יודעים את מי הוא הציל? - שיכור. וגם... יתושים! כן, טפילים מוצצי דם. יופי. תודה. עבודה טובה, אלוהים. עבודה פאקינג טובה. הם יביאו תועלת לעולם.

אני חייבת לומר שלדעתי, אלוהים שהוא באמת טוב, לא צריך להכריח אותך לאהוב אותו ולשחד אותך בפרסים כמו גן-עדן או להפחיד אותך עם עונשים כמו גיהנום וייסורים נצחיים. איזה מן אבא ישרוף את בנו בחיים רק כי הוא לא רצה לעשות מה שהוא אמר לו?! אבא חולה ופסיכי, זה מי.

אם אתם מאמינים בגן-עדן, בבקשה. אם אתם דתיים, יופי. אני לא מנסה לקחת את זה מכם או לשכנע אתכם אחרת. אני רק אומרת למה אני חושבת שזה בולשיט, כי נמאס לי לספוג את זה ולחייך ולהנהן אז רציתי לשפוך. בלי כוונה לפגוע באף אחד או להעליב. אם נעלבת, זו פאקינג בעיה שלך. תתגבר.

אגב, מקווה שהיה לכולם חנוכה שמח. לא כתבתי כל החנוכה והרגשתי קצת רע עם זה. שולחת לכולם נשיקה מתוקה כמו סופגניה וחיבוק חם כמו נרות חנוכה. צ'או.