אז השנה לשם שינוי לא כתבתי פוסט של השנה החדשה ואני מתנצלת אם ציפיתם לאחד ולא קיבלתם, העניין הוא שהייתי קצת מבואסת מאחר והשנה החדשה שלי התחילה רע מאוד.

לא קרה שום דבר טרגי, תודה לאל, אבל היו לי תכניות לסוף-השבוע אצל ס' במרכז/דרום ובגלל שטות גמורה החמצתי אותם.

הייתי חייבת לרוץ לאוטובוס ובגלל שלא מצאתי את הכובע שלי בשום מקום (מזג האוויר היה קפוא ביום שישי ואני מאוד רגישה לקור) ובלעדיו לא יכולתי לסבול את הקור. בסוף ראיתי שמאוחר אז יצאתי בלעדיו אבל פספתי את האוטובוס.

יצאתי עם טרמפ לתפוס אותו ובדרך התקשרת לס' לשאול אותו האם יורד שלג בירושלים כי אם יורד, לא יהיה לי אוטובוס המשך ואני אתקע כל הסופ"ש באיזו תחנה מרכזית. זה לא נשמע כיף במיוחד. הוא אמר שהוא מתקשר לאגד לשאול האם יש תחבורה למרות מזג האוויר. דווקא בדקתי באינטרנט לפני שיצאתי והיה כתוב שיש אוטובוס, אבל בעקבות ניסיונות קודמים עם הברזות מאגד העדפתי שיתקשר.

תוך שהוא ממתין שיענו לו, אני רואה את האוטובוס מתקרב לכיווני...

"האוטובוס פה, לעלות או לא?" אני שואלת תוך שאני נלחמת להוציא את הנרתיק של הגיטרה מהמושב האחורי.

"אני לא יודע, ג'אאאם..." הוא קורא, "אני מפחד להגיד לך כן, כי אולי לא יהיה לך איך לבוא משם."

והנה הנרתיק יוצא ונופל על זרמי הנהרות שנוצרו על האספלט ואני מרימה את הראש וצופה באוטובוס נוסע, בורח לי... שני דברים עברו לי בראש באותו הרגע:

1 - שנה חדשה טובה בתחת שלי.

ו2 - אני חייבת לקנות רכב.

רוצים לשמוע קטע אירוני? בדיוק אחרי שחזרתי הביתה, מה קיבלתי בדואר? - חבילה שבתוכה כובע חדש שהזמנתי מאיביי כמה שבועות קודם לכן. היה בא לי לצעוק על אלוהי האירוניה, "מצחיק מאוד! למה לא פשוט לקחת מקל ולתת לי אחת בראש, הא?"

כשחזרתי הביתה סחוטת מים, קופאת מקור ועצבנית. פחדתי להיזרק במיטה כדי לא להיכנס לדיכאון אז התחלתי לעשות פעולות טיפשיות כמו לטאטא את הרצפה או להחליף מצעים או לשטוף כלים או לקפל בגדים ולהכניס לארון... לא ייאמן. באיזשהו שלב אבא שלי התקשר אלי ואמר לי לבוא אליהם לאכול בערב. אמרתי שאולי אבל בסוף, למרות מאמצי, נשכבתי במיטה ונרדמתי. כשאני מחליפה מצעים המיטה שלי נהיית כל כך מפתה שאי אפשר לעמוד בפניה.

למרות שישנתי משהו כמו שעתיים בצהרים, נרדמתי מוקדם בלילה. משהו כמו 10 - בחיי, 10 זה בשבילי שעות ערב מוקדמות. זה היה נחמד לישון מוקדם, רק חבל שנרדמתי על הספר שלי ובבוקר לא זכרתי באיזה עמוד נעצרתי. אני שונאת כשזה קורה.

פספסתי את הארוחה עם המשפחה שלי אתמול אז נראה לי שאלך עכשיו. הם דתיים והם אמורים להתחיל עכשיו ארוחה שלישית של שבת.

שתהיה לכולם שבת שלום ושנה טובה!

ואל תתנו לשום מזל רע, לשום אירוניה ולשום פספוס תכניות להרוס לכם אותה!