ילד חולה נפש (באמת לא בצחוק) בן 13 בערך העיף עלי את הכיסאות של הבריכה בזמן שהוא צועק "יא בת שרמוטה אמן שיאנסו אותך ושאלוהים ייקח אותך" ועוד הרבה קללות שאני לא מעזה להגיד בקול בכלל.
אחרי שאבא שלי העיף אותו בדחיפה והאמא שלו (שטוענת שהיא עו"ד) הזמינה ניידת ואיימה לתבוע את אבא שלי כי הוא הרביץ לילד חולה (והתעלמה לרגע מהעובדה שהילד החולה שלה שהיה ללא השגחה לפני רגע כמעט הוריד לי את הראש), היה לי התקף.
3 שנים לא היה לי התקף, והייתי בלי המשאף כי לא תיארתי לעצמי שייקרה משהו כזה (וככה זה כשהולכים לבריכה בלי אמא ולוקחים רק מגבות וכסף).
והאמא הפוסטמה טוענת שלבן שלה היה פרכוס ושיש לה עדים ושהיא תתבע אותנו ונשלם לה פיצויים כל החיים.
את אבא שלי לקחו למשרדים של המקום וחיכו למשטרה, ואני בינתיים נשארתי לבד בכניסה למשרדים (כלהשאר נשארו איפה שכל הדברים שלנו) ואז הרגשתי את הרעד הזה בכל הגוף, את הדמעות יוצאות, את הקושי לנשום.
והמאבטחים המפגרים חשבו שאני בוכה כי אני מפחדת או משהו ואמרו לי "אל תדאגי לא יעשו לאבא שלך כלום" כשאני עוד שנייה מתחילה להחליף צבעים...
אחרי שהמפגרים הבינו שיש לי התקף הם הרימו את כל מי שהיה במשרדים על הרגליים...
בקיצור, אחרי שהשוטר ראה (ושמע) את חולה הנפש הוא הבין שאבא שלי היה ממש סבלני (בעיקרון כמו שאני מכירה את אבא שלי- מי שמעז להגיד לו 'בן זונה' לא משתחרר בריא, שלם או חי) והאמא עורכת הדין הפוסטמה החליטה שהיא לא תתבע כדי לא לסבך את אבא שלי.
והילדדדדדד המעפן הזה יוצא אחרי האמא שלו, מסתכל עלי במבט דיי מלחיץ, יורק עלי וממשיך לקלל (ויש לו מזל שהיה שם שוטר ושאני לא הייתי במצב פיזי טוב, כי אני אלימה כמעט כמו אבא שלי).
כינוי:
שקוּפה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
