רציתי לשאול אותך, 

איך זה שלא שמת לב שלא ירד לי דם בפעם הראשונה ושלא כאב לי ושהתנהגתי כאילו זה כבר קרה בעבר ואיך לא הבנת למה אני כל כך רוצה לשכב איתך ולמה אני לא מהילדות הטובות שרוצות לחכות עד שזה ירגיש נכון ולמה אני צריכה שתאהב אותי בקיצוניות ולמה כל דבר שהוא לא בעוצמה בלתי נסבלת פשוט עובר לידי ולמה אני לא התבגרתי ולמה נשארתי בת שמונה ולמה אני כל כך עצובה ולמה  

ורציתי להגיד שזה כמו שאתה יוצא מהבית באותה שעה כמו תמיד ונכנס לאוטו כמו תמיד ונוסע לעבודה כמו תמיד ואז כשאתה מגיע לעבודה ואתה מול הדלת אתה בכלל לא מבין איך הגעת לדלת הזו, ולפי ההיגיון אתה יודע שאתה היית אמור לנסוע וללחוץ על הדוושה ולכוון את ההגה ולעשות דברים שעושים שנוהגים, אבל אתה לא ממש זוכר את זה ואתה לא ממש מרגיש את זה ורציתי להגיד שאם אתה זוכר, ואם אתה מכיר, אז אולי תוכל להתחבר לתחושה שרגע אחת אני בת תשע והוא גוהר עליי מתחת לבובות הפרווה, ואני סובלת אבל בכל זאת רוצה שהוא ימשיך לאהוב אותי כי אף אחד לא אוהב אותי ואם רק ככה הוא יכול לאהוב אותי אז שכבר יהיה ככה והעיקר שהוא אוהב אותי ורגע אחד אני בת שמונה עשרה ואיבדתי את האדם שאני אוהבת והוא לא מבין למה הכל קיצוני ולמה הכל פרוייקט ולמה אני הורסת הכל ולמה אני לא משחררת,

אבל כל מה שאמרתי היה שאני מקווה שתהיה מאושר.