לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


צרור מחשבות על פיסת בד מלוכלכת ומבושמת, שתספר לך מי אתה

Avatarכינוי:  המתריס

בן: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2012

היה קשה להיפרד


יום אחד שכבתי לי במיטתי
עומד ליפול לתוך תרדמת עמוקה
שלפתע פתאום, נפלה עלי מועקה
מתוך החשכה צצת וליטפת אותי ברכות
והבטת אל תוך עיני הקרובות להירדמות
פתחת את חלונות הנפש לרווחה
וגילית בתוכן את עצמך כמו במראה
העברת עלי את ידייך אך לא הרגשתי אותן
ועטפת אותי כולך אך חיבוקך היה קר
נישקת אותי ברוגע, כמו מבצר מבוטח
וברגע הזה חשבתי שלנצח אהיה איתך
ובין רגע היא קמה, להוטה מזעמה
זעקה שאין מקום לאף אחת אחרת
שום דבר חוץ מלהיות איתה
על כך שאני מתרחק, כשלהתקרב אלי היא מנסה
ובסופו של דבר בקול נוגה אלי היא לחשה:
"הרי אני הסיגריה שבפיך, השקט שבביתך
הדמעות שבעיניך, והכוהל שבכוסיתך,
איך אתה יכול לעזוב אותי, הרי אני הבדידות,
אהובתך..."
כתבתי את הקטע הזה לפני שנתיים או שלוש, אני כבר לא זוכר. באחד משיאי המשבר שלי.  היום אני שמח לומר, שאני והבדידות נפרדנו בדרכי נועם. אולי לא בקטע הרומנטי אבל היום אני מוקף באנשים שאני אוהב. 
נכתב על ידי המתריס , 19/12/2012 14:06   בקטגוריות בדידות, דיכאון, סיפרותי, אהבה ויחסים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




1,500
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מתוסבכים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להמתריס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על המתריס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)