חבר'ה לעצור הכל, פיקששנו הכל.

אתם יודעים איך הגעתי לזה?

כשמנכ"לים של בתי חולים מקבלים משכורת של 70,000 שקל לחודש כדי לקנות למבורגיני חדשה והעובדים מקבלים משכורות של 2600 שקל כדי לפרנס משפחה.

שב"יפה והחנון" רפות השכל צריכות לתקן את ה"חנונים", ובעיני ההמון אינטילגנציה היא מחלה.

כש"יפה נפש" הפך לקללה במקום לתיאור לאדם טוב.

שתלמידה דוחה וגסת רוח הופכת למנהיגה חברתית בזמן שאנשים כמו נלסון מנדלה מקבלים תגובות נאצה.

כשהשמאל הפך משיוויון וסוציאליזם לג'יהאד פוליטי וגראס חוקי.

כשלאנשים אסור לאהוב יותר את השונה כי זה מאיים על הדמוגרפיה היהודית, אבל מותר להם לשנוא את השונה במסגרת החוק.

שפגועי נפש לא רשאיים לקבל ייצוג של עורך דין בתביעות נגד משרד הביטחון.

שחברי כנסת טסים למשלחת לפולין בעלות של מליונים ואוסרים שימוש במילה "נאצי", בזמן שניצולי שואה מחפשים פחיות בפחי הזבל כדי להרוויח כמה אגורות.

שסבא שלי ז"ל ישב בכלא הבריטי וחטף מכות כי הוא העלה יהודים לארץ ממרוקו, איבד הון וחיים נוחים על מנת להגיע לישראל, וקבלת הפנים שלו היתה קיפוח.

שמדינה שעברה שואה ורצח עם ומחנות ריכוז ועבודה, עושה את אותו הדבר לציבור אחר.

שלאום שעבר דה לגיטימציה בחוק עושה את אותו הדבר לאנשים אחרים.

שבתי ספר צריכים לחנך לדעה מסויימת במקום ליצור דעות אצל תלמידים.

שהזמר הלאומי הנערץ שלנו מזדיין עם בנות 15 באורגיות עם אבא שלו.

שפעם מהפכות היו עושים בכוח ולא באוהלים עם גיטרות.

חבר'ה יש לנו פה שואה. שואת ערכי המוסר שלנו. ואנחנו הצוררים. 

אנחנו רצחנו את המדינה הזאת. כל סיב כותנה על הדגל כבר מרוח בדם שלנו.

קופי האדם מרקיבים את האדמה החרבה הזאת.

כוסעומו עם הכל.

אז ככה, יש את הביטוי הזה ויש לי איתו כמה מחלוקות. החלטתי לשפר את הבגרויות ולעשות עוד פסיכו כדי שכל הדלתות יהיו לי פתוחות ואני לא אצטרך להתפשר על שום דבר וללכת ללמוד מה שאני אוהב גם אם יש לו סכם של 10000000000000000000000. וחברים שלי כמובן הגיבו בזה שאני מבזבז את הזמן שלי וברגע שאני אסיים עם זה הם כבר יהיו עם תואר, ועדיף שאני אלך ללמוד במכללת שקר כלשהו, העיקר שאני אכנס כמה שיותר מהר לשוק העבודה.

והתשובה שלי היא לא.

למה לא באמת? כי אני פאקינג חי פעם אחת. ואם אני עושה את זה ככה אני לא רוצה להתפשר על מקצוע אומנותי שישאיר אותי בלי כסף אבל עם תחביב שהופך למקצוע, ולא רוצה להתפשר על להיות עובד בקיוביקל שמכניס אחלה של משכורת אבל חי חיים של חוסר סיפוק עצמי. אם אני עושה בחירה אני רוצה את הנכונה ביותר בשבילי. מכל הבחינות. גם הכסף וגם העניין. ועל זה אני  צריך עוד עבודה ועוד מחשבה.

וזמן זה כסף? אני מוריד את הכובע בפני האדם שהצליח להפוך מימד מטאפיזיקלי לחומר. כסף מתבזבז על מסים, חיי נוחות ומותרויות. זמן מצטבר עליך, מעצב אותך, ונשאר איתך לנצח בין אם תרצה ובין אם לא. שום כסף לא יצליח לקנות את מה שהזמן יכול ללמד אותך. ואני לא מדבר על זמן במושג של לשבת ולחשוב עם עצמך ולהתעצל לקום מהמיטה, אלא בתור מקום ששבו אתה יכול לעבוד קשה, להרחיב אופקים, ללמוד דברים חדשים ולנסות להבין את המקום שלך בעולם הזה. 

בסדר, אז יצאתם ישר מהצבא ללמוד, יש לכם תואר בהצטיינות, אבל מה עם העבודה עצמה? איך תתקדמו? איך תשלטו בצוות של עובדים? איך תדעו להגיע לפתרונות יצירתיים ולצאת מהקופסא אם כל מה שאתם יודעים זה תסריטים בנויים מראש, כמה נוסחאות משוננות טוב, ועל ההיסטוריה של הבורסה? אני לא סובל את הרצון המפגר הזה של כולם לרוץ מהר ללימודים גבוהים, כשרוב האנשים שלחוצים על זה עושים את זה כי צריך, ולא כי הם רוצים. מה שמשאיר אפס מקום לאינטיליגנציה, ליצירתיות, שליחות, ומתיחת הגבולות של המקצוע ע"י השילוב של של הסעיפים הקודמים. וכל זה לא יכול להגיע בלי תשוקה למקצוע, למדע שאתם לומדים, או לכל דבר אחר שתעשו בחיים.

ועם כל זה, אני עדיין מאחל לכולם בהצלחה בלימודים, ושנת לימודים פורייה ומוצלחת. 

פפט, אני עדיין לא מבין איך אני צריך לעשות מועד ב' בהבעה.