וואו לא עידכנתי המון זמן,ממספר סיבות.
שכחתי את הסיסמא,שוב ולא היה לי כוח להחזיר אותה.
לא היה לי זמן,כי לפני החופש למדתי המון,ובתחילת החופש יצאתי לגיחת פסח משצ"ים כמדפרית,כמובן שזה היה סיוט,כי על מתבגרים זה מאוד קשה להשתלט.אני ועוד שני ידידים שלי הכנו תמיד את האוכל,היה ממש מצחיק וחווייתי.בליל הראשון פרח משצית אחת עזבה כי חשה לא בטוב,וגם אילונה עזבה.
הזילזול וחוסר כבוד שעול מתנהגותם של ילדים בגיל העשרה פשוט מגעיל.הדבר החיובי הוא שהכרתי המון אנשים חדשים וראיתי את האנשים שהתגעגעתי אליהם.רובם מחדרה בנימינה זיכרון והסביבה,אז הם הזמינו אותנו לחדרה בל"ג בעומר.במהלך חופש נתקלתי בהחלטות ממש קשות.עזבתי את הסטודיו לריקוד שהייתי בו המון זמן,כרגע אני לא יודעת לאן פני מועדות אבל אעדכן לגבי זה במשך,יש מידע שעדיין אני לא יכולה לספר.העיניין הוא שתמיד פחדתי משינויים,ותמיד הייתה לי הרגשה כזו בחזה של כאב צורם כשחשבתי על שינוי,וכרגע החיים שלי מתהפכים,אני עוברת דירה,בית-ספר,וסטודיו..ואני לא מרגישה כלום,אפילו לא חרטה,וגם לא שמחה.רק רצון ויכולת,אני כבר לא מרגישה,לא אהבה לא כאב,אני מפחדת להפוך לאדם קר.אני מחזיקה את עצמי בציפורניים,בכוחות האחרונים שנשארו לי לפני שאני נשברת,הדמעות פשוט נהייות אוטומטיות.כמו פסל קרח.המון אנשים שואלים אותי בפייסבוק מה קרה,אני לא יודעת איך לענות.מקווה שהתקופה הזו תעבור לי.יש בינתיים רק בן-אדם אחד שאני יכולה לדבר איתו על זה,אחד מהצוות הבית-ספרי,אני בספק אם וא יוכל לעזור,אבל בעבר בתקופות כאלה הוא חיזק אותי.איבדתי את התחושה הזאת ואת הצמרמורת כשאני שומעת שיר מהעבר,התנתקתי ממנו לגמרי.מחקתי כמעט את כל התמונות שהיו לי,השארתי רק חלק,אולי זה שינוי הכרחי שיעשה לי רק טוב.
חוץ מזה,סיימתי ביומיים את העבודה במתמטיקה,ואת העבודה היצירתית,אני גאה בעצמי שלא השארתי את זה לסוף,אבל בדרך כלל אני מסדרת את הזמן שלי בצורה כזו.בינתיים אפשר לסכם את החופש הזה כדבר מלמד מאוד ומשנה,אגרתי כוחות עצומים לפוש האחרון לסוף השנה.
ניראה לי מספיק חפירות על הכל,רק אציין שביום שלישי אני נפגשת עם אדיר והכנתי לו על לוח מעץ ברכה ענקית בגודל שלי,עם תמונות שלנו.למרות המרחק אנחנו שומרים על קשר ונאבקים עד הסוף.
אגב אחד באפריל שמח לכל השקרנים :)
יום האישה,הבנים קנו לנו פרחים.
אימונים.
אני ויגל האח מחדרה במשצ"ים
אני ואדיר ביום הראשון של החופש,ישנתי בצהריים והוא התקשר והודיע שהוא בחיפה וטסתי לפגוש אותו.
חח,הוא ביקר את סבתא שלו בבית חולים,אז קנינו קפה ושוקו במכונה במיון ואת השוקולד והלכנו בחוץ לספסל.
זמן איכות מועט אך מוערך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: