תמיד תוכל להשיג את חלומך, רק אם נותר בך הרצון

ליבי התחיל לפעום במהירות, הרגשתי איך כל איבר בגופי נהדף לקיר
והרגשתי כאב שהתפשט מגבי לכל חלק בגוף.
צרחת הכאב שיצאה מפי שברה את הדממה.
נתתי לגופי ליפול לצד, ראייתי  נהייתה
מטושטשת מרגע לרגע.
הדבר האחרון שראיתי לפני שאיבדתי את הכרתי ,היה עיינים תכולות וצלולות כים מביטות
בי.

רצתי בכל כוחי למקום מפלט למקום שבו אוכל לנו ולתת לרגליי לנוח מריצתן המאומצת.
היער בו נמצאתי היה נראה אפל והרגשתי כי האפלה שעטפה את גופי וגרמה לי להרגיש באי
נינוחות.
הענפים גדלו ארכו וכלאו אותי במין כלוב העשוי מהם הם לא היו נעימים כלל וכלל הם
היו מלאים בקוצים שגרמו לשריטות וחבלות בגופי.
לפתע ,הרגשתי משב רוח על פניי וראיתי כי האדמה מתחתי נפערת ,נפלתי מיד.

צרחתי וקמתי מהרצפה בבהלה הרגשתי איך כל שערותיי מתחילות לסמור מרוב בהלה ופחד.
זיעה קרה כיסתה את מצחי ונראה כי גוף גדול ופרוותי שנראה ככל היותר ככלב זאב הניח
את ראשו על רגליי ושם לב כי התעוררתי.
הוא התקרב אליי והתחיל ללקק את פניי עם לשונו, הסבתי את ראשי הצידה זה כל כך
מוזר...
זה מה שהדף אותי לאחור לפני שאיבדתי את הכרתי?
לא, לא יכול להיות...
באתי לקום ממקומי אבל משהו עצר בעדי, הכלב הסתכל עליי כאילו קרה משהו והסב את ראשו
בבהלה לעבר הדלת שנפתחה בפתאומיות.
נראה שם עוד כלב זאב שלעומת הזאב השני פרוותו הייתה שחורה כפחם ולא לבנה וצחורה
כשלג.
עייניו של הזאב השחור היו זהובות כשקד והיו עמוקות כבור ללא תחתית ונראה כי אפשר
לבהות בהן ללא סוף.
הכלב נבח נביחה שנשמעה כנוזפת ,הוא התקרב בצעדי נמר כמזמין אותו לקרב.
"מה קורה כאן זה...זה... לא הגיוני!" אמרתי נדחקת לפינת החדר מחבקת את
רגליי,מנסה להאמין לסצנה שנראתה כלקוחה מסרט פנטזייה.

הזאב השחור התקרב אליי במהירות בלתי אפשרי והרים את ראשי לעבר ראשי.
הבטתי בו באימה ופחד , המבט הזה שלו שהוא שלח לעברי נראה כל כך אנושי כאילו הוא
מבין אותי, הוא שידר לי אינטליגנציה גבוהה שנראתה כמעט כלא אפשרית לבעל חיים
שכמוהו.
הוא נהם עליי שראה שאני מנסה להתקשר למישהו שיעזור לי להמלט ממצב מפחיד שכזה.
הוא העיף את הפלאפון שלי מידי וציפורנייו שרטו את ידי ודם רב התחיל לרדת ממנה.
ידי התחילה לרעוד ברעד בלתי נשלט ,הרגשתי חולשה שמתפשטת לאורך כל גופי הבטתי בידי
המדממת שנהפכה לחיוורת ולבנה כסיד.
פערתי את עייני והתחלתי לרוץ לעבר חדר האמבטיה הודפת את הזאב השחור מימני.
הוא הביט בי בצער, מה שנראה כלא אפשרי לחיה אכזרית  כמוהו זאב, טורף.
פתחתי את הברז נותנת לזרם המים החמימים לשטוף את השריטה שהייתה בשורש כף ידי.
המים כל כך שרפו וגרמו לי לפלוט מפי אנקות של כאב.
"מה עשית?!" שמעתי קול גברי, עיניי נפערו, מי עוד יכול להיכנס למטה?
הוצאתי תחבושת מהארון, טיפות הדם שטפטפו מכף ידי הכתימו את שטיח האמבטיה הלבן.
ניסיתי לחבוש את ידי אך הרעד הבלתי נשלט שלה לא עזר לי במיוחד ירדתי למטה במהירות
עם התחבושת הספוגה בדם.
הבטתי המומה בנער עם השיער בצבע חלבי והעיינים התכולות שעכשיו נראו קודרות כאילו
סערה מתחוללת בהן.
הוא הזכיר לי מישהו... הוא , הוא מה שאני חושבת שהוא?!
"אתה... אתה..." התחלתי למלמל צועדת לאחור חשה  איך כל האימה משתלטת עליי וגורמת לשערותיי
לסמור.

הוא התקרב אליי מביט ברוגע ובשלווה כאילו הוא לא מתייחס לעובדה שיש זאב שנראה
כמוהו...
"אני בחלום? תצבוט אותי בבקשה! תגיד לי שזה חלום!" התחלתי לומר
בלחץ  רועדת ללא הפסק.
הוא לקח את ידי המדממת עם ידו השרירית והגדולה ונראתה מפותחת למדי.
לא עצרתי אותו עדיין לא יצאתי מההלם והטראנס והייתי בשוק.
באינסטינקט אחד התחלתי לבכות, במצבי לחץ זה היה מקום המפלט היחיד שאליו יכולתי
לברוח.
 הוא מחה את דמעותיי עם ידו השנייה מחזיק
בפניי.
הרגשתי כל כך קטנה ופעוטה לידו הוא היה שרירי וכל כך גדול שזה נתן לי מין חוסר
ביטחון.
"את לא בחלום זו המציאות... ובה את תחיי עכשיו" מבטא בריטי התגנב לקולו.
הזאב השני השחור נהפך לפתע לאדם כמוהו.
"אני מצטער על השריטה... היא נראת דיי רצינית..." הוא אמר בהתנצלות
וחייך חיוך שחשף שורות של שיניים לבנות וצחורות.
הבטתי בהם בתמייה לא מרגישה את הכאב בידי המדממת זה היה כל כך הזוי...לא האמנתי
למראה עייני, האם עייני משטות בי?
"אוליי זה נראה מוזר בעייניך, אוליי אנחנו אורחים לא צפויים, אך מעתה והלאה תיכוני
לחיי הרפתקה ואומנם גם מלחמות אבל, את בטוח תסתגלי...אולי אנחנו נראים בעיינך
כחיות נחותות אך, אני מבטיח לך ,המפגש שלך איתנו ישנה את חייך מעתה והלאה..."
אמר הנער עם העיינים התכולות מושיט לי את ידו.