תמיד תוכל להשיג את חלומך, רק אם נותר בך הרצון

פרק שני
טום
התחושה הזאת שהאנדרילין זורם בכל איבר בגופך , התחשוה הזאתי שאתה מרגיש שכל גופך משתחרר ואתה לא מחשבן לאף אחד.
אהבתי את השותפות שהייתה ביני לבין קבוצת הריקוד , שכולם זרמו אחד עם השני.
לפתע המוזיקה נעצרה, אני כל החברה עצרו לאחר כמה שניות לא הבנתי מה פשר הדבר.
המאמן מחא בידיו מספר פעמים ולאחר מכן פתח את פיו " עבודה יפה חברה!" הוא אמר בחיוך שהתפרס על כל פניו ולאחר מכן אריקה התפרצה בכעס "אבל לא הספקנו כלום, לזה אתה קורא ריקוד?! נו באמת..." היא אמרה בלגלוג וכולם הפנו אלייה מבטים , הפנתי אלייה את מבטי שהייה מלא בארס אני בתור בן לא סבלתי אותה...לכו תבינו נשים.
המאמן התעלם מדבריה והמשיך לדבר " בעוד כמה חודשים תתקיים תחרות ארצית שבעקבותיה שלושת הקבוצות הטובות ביותר יתקבלו לתחרות העולמית, התאמנתם מאוד טוב היום , אבל לצערי לתחרות הארצית? זה לא יספיק חייבים להגביר את הקצב!" הוא אמר שזיק של תחרותיות בעייניו תמיד ידעתי שמהמאמן שלנו תחרותי והוא לא ניסה להסתיר זאת.
"טוב , משוחררים" אמר המאמן הולך משמה.
"הוא לא רציני..." נאנחה בעייפות מיקי מכופפת את גבה.
"זה באמת היה אימון מתיש..." אמרתי לה בחיוך מעודד.
"טום רציני? רק מתיש?" היא שאלה אותי  פוערת עינייה.
גיחכתי הולך לעבר הדלת.
 ולא תאמינו מי עמד שם, מי שהכי לא רציתי לפגוש.
דיימון.

~

אלכס

הבטתי בכל הנערים שהיו סביבי הרגשתי חרדה.
"מה קרה ילדה? ברחו לך המילים מהפה?תכירי בזה את לא מתאימה לפה למה בכלל את באת לפה?" שאל נער אחד בכעס כאילו עשיתי לו משהו.
עייניי נפערו הרגשתי שלרגע ליבי מפסיק לפעום , פירקתי את מעגל הילדים בנוצר סביבי בורחת לכל מקום רק לא לשם.
"פחדנית" שמעתי את אחד הנערות שמה אומרת.
אני לא מבינה... למה הם לא מקבלים אותי כמו שאני? אני עד כדי כך בן אדם גרוע?
הלכתי לעבר מסדרון הייתה לי הרגשה ששכחתי משהו...
טוב זה לא משנה, הרי אם שחכתי את זה לא חשוב ממילא נכון?
הלכתי לעבר הכיתה  ותוך שניות ספורות נשמע הצילצול.
נכנסתי לכיתה, לא היה שם אף אחד מלבדי.
זה מביך להיכנס ראשונה שאין אף אחד...
פתחתי את הדלת שנסגרה מאחוריי או לפחות ניסיתי, לא ידעתי שהדלות האלה נסגרות כל כך מהר...
יופי , טיפשה זה הרושם הראשוני שתיצרי על עיני כולם...
אה נכון, כבר יצרת רושם ראשוני , שהוא לא משהו.
לפתע הדלת נפתחה, ראיתי שמה את המורה מאחוריו היו כל התלמידים.
הרגשתי איך זיעה מתחחילה להצטבר בכפות ידיי כפי שנהוג שאני מתחילה להילחץ.

"א-אני באתי להיכנס , כא-כאילו נו..." מילמלתי במהירות מנסה למצוא תירוץ שייספק אותו , שיפשתי בעורפי במבוכה הרגשתי כל כך מבויישת.
התלמידים התחילו לפרוץ בצחוק גדול, הרגשתי איך דמעות מתחילות להצטבר בעייני אך עצרתי את עצמי מלבכות, לא שחסר לי.
" זה בסדר" אמר לרגע המורה ושלח מבט מאיים ונוזף בכל התלמידים שעמדו מאחוריו.
"כולם להיכנס!" אמר המורה לכל התלמידים שהחניקו גיחוך מביטים בי בזלזול שלא יתואר.
"זה בסדר... אל תתייחסי לשטויות שלהם , הם תמיד עושים את זה לכל ילד חדש" אמר לי בחמימות המורה.
"ב-בסדר..." גימגמתי בבושה מסתובבת בכיתה מחפשת מקום שבו אוכל לשבת לבד , כמו תמיד.

כל תלמיד שישב לבדו מיהר לשים את ילקוטו על הכיסא כדי שלא אשב שם.
 הרגשתי איך מועקה מתחילה לעלות בחזי.
הלכתי לעבר מקום אחד שהיה פנויי ובאתי להוריד את ילקוטי מגבי.
ואז ירד לי האסימון, זה מה ששכחתי.
נשכתי את שפתיי בחוזקה, אני לא יודעת מה ייקרה איתו.
אבל, מה שבטוח, זה לא יהיה טוב...

~

טום

"מה אתה עושה פה?" שאלתי בכעס. 
"באתי לומר משהו חשוב, אל תתעסק עם התלמידה החדשה" אמר דיימון באיום.
"מי זאת בכלל? אני לא מבין עלמי אתה מדבר?" אמרתי באי הבנה.
"הוא מדבר על החנונית ההיא" התפרצה אריקה בגסות מה שגרם לי להבין שצוטטה לנו.
"כן הילדה החנונית ההיא..." הוא אמר באי רצינות את המילה "חנונית" והסתכל אל אריקה בכעס.
ואריקה השיבה במשיכת כתפיים ומבט תמים.
"ואני לא מבין מה היא קשורה אליי?" שאלתי מבריש את שערי עם ידי.
 "רק אל תתקרב אלייה אוקיי?" הוא אמר ברצינות משהו במבטו החודר והמאיים גרם לי להקשיב לכל מילה.
"סליחה?" שמעתי קול של נערה מאחוריו.
דיימון הפנה את גבו כלפיי צד וזאת פערה את עייניה בהלם.
"דיימון?" שאלה באי הבנה.
"היי אלכס" הו אמר בחביבות ונראה שכל האיום בעיניו נעלם וזיק שלחביבות הופיע במקומו.
"מה קרה?" שאל כשאלכס  הביטה אל נקודה לא ברורה באוויר, משקפייה הבריקו ונראה כי אישוני עייניה הירוקות התרחבו.
" לא סתם... לא תבין..." אמרה ויכלתי לראות איךכל גופה מתכווץ בביישנות ויכלתי לשמוע גם את פעימות ליבה מתגברות.
"טוב אני צריכה ללכת..." אמרה אלכס ורצה במהירות.
החביבות בעייניו נעלמה והוא סרק את כל החדר ונעצר עם עיניו על אריקה.
"מה?" שאלה בתמימות ואי הבנה.
"אני צריך לדבר איתך, עכשיו" אמר בחדות ומשך את אריקה איתו.
 
~

אלכס

מעניין איפה הילקוט שלי אם לא בחצר...אני חייבת למצוא אותו!
לא אוכל לשאת את הכאב ,אם אחי ידע שאיבדתי את הדבר היחיד שנותר לנו מההורים שלנו...
השרשרת.