תמיד תוכל להשיג את חלומך, רק אם נותר בך הרצון

1999 ה-5 לאוקטובר

החיים שנראו לרגע כמלאי אושר
הפכו לחיים שרצופי כשלונות וכאב
הימים בהם נשארה טיפת שפיות בגופי
הפכו ליום ההוא בו התפרצתי על כל מי שעבר בדרכי
ואם אחדול משיגעון
מה גופי יכיל מלבדיו?

אוליי לרגע הכל נראה כשחור
אבל עכשיו הכל נראה נורא יותר
לפתע עייני פגשו בעייניך
ונראה כי הגהנום
הפך לגן עדן
אך כנראה זה סתם צירוף מקרים שאת משמעותו נבין
בסוף החיים...

 1999 ה-10 לאוקטובר

כל המחשבות את ראשי עזבו כאשר נפגשתי בך באותו היום.
נראתה כל כך אומלל, כמוני.
חבל,חבל שלא דיברנו.
יכלנו למצוא נקודה משותפת בה יכלנו לשתף אחד את השני במרמורים שלנו.
אוליי עייני מטעות אותי?
עד שלא אדבר איתך כנראה לו אדע...
לפתע זה ל כך טיפשי... אני מדברת אל יומן (יותר נכון כותבת)ופורקת בו אני רגשותיי...

אולי... זה לא מספיק? אוליי אני צריכה לדבר עם מישהו?
זה ייספק את נפשי הגלמודה?
כנראה לא נדע...

1999 ה-13 נובמבר

פגשתי בו... ואני יודעת את זה...
זה היה הוא!
אותם עיינים חומות כשקד.
אותו שיער שחור כפחם!
אני לא טועה... בזה אני בטוחה!
מתיי אוכל לפגוש בך?

הנער המסתורי...
לליבי אתה גורם לפעום בכל רגע שאתה מופיע
זו התחושה שאותה לא הכרתי כל חיי
אולי בגלל העובדה שלא קיבלתי יחס של...
אהבה?

2001 ה-1 לינואר

"ילדה זה מקום מסוכן... לכי מכאן!" שמעתי את קולו של אותו נער.
כיניתי אותו 'הנער המסתורי' אוליי משום שלא ידעתי על חייו.
רק הסקרנות לגבי המקום בו הוא חיי גרמה לי להימשך ולדעת!
מה הוא עובר יום יום.
מחר אלך לבדוק באותו מקום.
בתקווה שהוא יהיה שם.

2001 ה-2 לינואר

הסטירה הזאת... הסטירה של חיי
לא חשבתי שככה הוא יגיב...
לא חשבתי שככה אני, אתמוטט מולו בבכי.
כי אף פעם...
אף פעם לא גרמו לי לכאב וצער שכזה
"חשבתי שאתה מיוחד!" צעקתי לו בבכי בעודי בורחת לכיוון של העיר בה אני הרגשתי הכי בטוחה בואותו הזמן גם הכי גרוע שיש...
לעולם... לעולם לא אתאהב

2001 ה-5 לינואר

באותו רגע שאחד הבחורים מחבורה שנראתה באופק התקרב אליי...
הבנתי למה הנער סטר לי
הבנתי למה הרגשתי כזה כאב...
כי אוליי הכאב רצה לומר לי להפסיק לגרום לסקרנות לגבור על כל תחושה אחרת?
הבחור ההוא התקרב אליי, מפשיט אותי במבטו
הרגשתי הכי נוראה שיש...
למה לא הקשבתי לו?
חשבתי באותו הרגע ולפתע נער המסתורין הופיע
והציל אותי מלהופיע בכותרת הראשית של העיתון
כנראה נער המסתורין... לא הכי גרוע שיש
אותו רגע הוא הראה לי את חייו שברחנו מהבחורים
מה שהוא עובר ביום יום בעוד אנחנו  שותים קפה ונהנים מהחיים...

כנראה שבאמת חייו כמו שלי...
לא קלים...
כי אחרי הכל
       אנחנו  בני אדם
                    שלא שמים לב...

                           לטוב שבדבר
                             לאופטימיות שבתוכו
                     עד אז...

           יומני היקר
             שלך אנני

אני מקווה שזה טוב למיני תחרות שאני משתתפת בה:)
מוזמנים לשתף אותי בדעתכם:)

אורייה