על החיים ועל מה שלידם
בבלוג הזה אכתוב על דברים שעולים בדעתי.
אין לו תיוג מוגדר כי הוא קצת מהכל, שירים, סיפורים, מחשבות, זכרונות וקטעי חיים, מילים, חלומות,
תובנות שאספתי לאורך הימים, נסיונות.
אכתוב לעצמי ולכל מי שירצה לחלוק איתי קטע קצר מהדרך, ואמשיך ללכת
|
כינוי:
בת: 65
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
| 1/2013
ענייני גיל וכו'
אם כבר מאמצים שם חדש, וכל הבבל"ת הזה, אז מותר לאמץ גם גיל, לא????
התלבטתי איזה גיל לאמץ לי, כמובן אפשר היה 16 אבל לא נראה לי,
כואב מידי, מתיש מידי, ולעבור אותו פעם שניה, זה מוגזם,
זה מוגזם אפילו ל´לא שפויים´ כמוני.
אז לא 16 וגם לא רציתי 103 - דיי כמה כבר אפשר להתפרע עם הגיל המופלג הזה.... וזה עושה את הכל מה-זה קרוב לסוף הדרך.... לא רוצה,
ה י ו ם לא רוצה 103. מחר אולי כן.
אז 53 - לבינתיים, ככה, כבר מספיק דרכים מאחור, ועדיין יש עוד קצת ככה, בהמשך הדרך.
נו, טוף, אפשר היה כמובן לרשום את הגיל האמיתי, אבל אממ ... זהו, שזה אף פעם לא מרגיש כמו הגיל האמיתי,
לפעמים זה מרגיש כמו ממש פעוטה, ילדה קטנה, ולפעמים זה מרגיש עייף כמו פי 2 מזה הכרונולוגי...
וכאמור, אם כבר אפשר לאמץ גיל, אז למה שלא אלך על זה?
כאילו עוד כמה הזדמנויות כאלה יש בחיים?????
בסך הכל, זה משהו שבן שלושים ל-100, שמה, במקום לא רע קרוב לאמצע -
וכמו ששרה חווה אלברשטיין, בכל גיל הרי חייבים לרקוד, לא כל שכן, עוד המון דברים -
"בנות ארבעים הן מוכרחות לרקוד
הרגלים הן עוד חטובות
אלו הן שנתינו הטובות
סוף סוף יצאנו מכל החובות
והבת היא כבר עלמה נחמדת
גם היא עם בחורים רוקדת
וכשיש לנו ילדה כמוה
אז אפשר לרקוד וגם לשמוח
בנות מאה הן מוכרחות לרקוד
עם הנינים והנכדים
בנות מאה הן מוכרחות לרקוד
שיתפקעו כל הידידים
בנות מאה רוקדות על הבלטה
שהבעל יאזין מלמטה
גם אם בלב ישנה טיפונת עצב
ברגלים עוד שמור הקצב."
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
