היבלת בקצה הקיום

עוד מטוס אחד וזהו. כל הטיסות האלו, נראה שהם מעייפות אותי.

זה שיושב לידי בחולצה המפוספסת נראה דווקא מגניב לשם שינוי. בערך בן 25, אמנם העובדה שהטיסה היא לסן פרנסיסקו מעלה את הסיכוי שהוא הומו בכמה אחוזים טובים, זה לא משנה את העובדה שיכול להיות כיף לדבר איתו.

מי יתחיל קודם?

אני מתחילה לתפעל את הדיסקמן המתפרק שלי. "מכונאות עדינה" הוא אומר. "כן", אני צוחקת,"פלאי הטכנולוגיה, חשבתי לקנות ipod במקום הדיסקמן המתפורר שלי אבל יש לי מספיק כסף כדי לקנות רק דבר אחד: או ipod או סקסופון". (אולי כרגיל אני מקשקשת יותר מדי אבל אולי הוא אוהב ג'אז, הוא חייב לאהוב את זה שאני מנגנת, הוא נראה לי מעניין, שווה שיחה. אני מאתגרת אותו בלי לשים לב בכלל , גוררת אותו לשיחה בצורה טבעית ביותר.

ככה זה, כנראה שזה הכישרון הסוציאלי שלי. יש נשים שיודעות לעשות עיניים, אני יודעת  איך לפתוח בשיחה מעניינת. לטווח הארוך זה טוב אבל לפעמים כשכל מה שהבחור רוצה  זה שאני אחייך במתיקות ואדגיש את חמוקיי הנסתרים לבינתיים, ואני מתחילה בדיון אינטלקטואלי  על תרבות הספרות ומקומה בימינו הפוסט מודרניים, זה לא ממש עובד בלשון המעטה. בדרך כלל הם מאבדים עניין או לא יודעים איך לאכול אותי: הצעירה יפת המראה או האישיות המסקרנת והאינטליגנטית שלפניהם. אה לעזאזל, אני יכולה להעיד על עצמי שאני יפה וחכמה ועדיין יש לי מטענים של חוסר בטחון עצמי.

מעניין אם הוא רואה את זה, הבחור שלצדי שבנתיים מתמודד יפה עם השיחה, אנחנו כמו שני שחקנים במחזה שכתב במאי שרק שנינו מכירים, הבעות פנים משותפות והומור רדוד, שנון ושטותי באחת.

הוא חמוד, הוא בן 30, נראה פחות וכשהוא מחייך יש לו את הקמטים האלה בזוויות העיניים שאני אוהבת.

מעניין אם הוא מוצא אותי מושכת, הוא לא מפגין עניין מיני וזה נחמד ככה. בלי ציפיות והתחייבויות. אלוהים, שלוש שעות מתוך שש. יש לו תואר בביולוגיה והוא עובד כפקיד משפטי בסן פרנסיסקו. גדל בקומונה בשנות השבעים. למעשה,רק בגיל 15 הוא נוכח לראשונה שגראס הינו סם בלתי חוקי. הוא מעשן, זה טוב. ושותה. עכשיו הוא קם לשירותים ואני אחריו, אלוהים, הוא יותר גבוה ממני. זה שימן טוב ועדיין שפת הגוף שלו לא משדרת שום משיכה, מוזר, כלומר לא מוזר, מסקרן.

דיברנו על כל הנושאים החשובים, אהבה , שאיפות, חיים, חברים משפחה, כסף, עבודה, ספרות, דת ומדינה, דמוקרטיה, אזרחות. קיום.

חלקנו דעות, השקפות ומעט פירות יבשים. צחקנו על התפריט, היה שם "שוקולד החיות הנכחדות" ופחדנו שנקבל שוקולד שמיוצר מפנדה. משום מה נראה לי שהוא אהב את הרעיון, מפחיד במקצת אבל...  ככה אני אוהבת את זה. עדיף מוזר ומעניין על שגרתי ובנאלי. אני אקח וויסקי וקולה על פני כוס של חלב חם תמיד.

שש שעות ואני בכלל לא מרגישה את הזמן עובר, כל כך כיף לדבר עם ישויות אינטיליגנטיות אחרות.

ואז אחרי שש שעות, נחתנו, עשר דקות לפני הנחיתה הוא נתן לי את המספר שלו, "אני מכיר את העיר, את לא, זה שילוב טוב" הוא חייך ואני רשמתי חצי במבוכה וחצי בנינוחות הקרבה הבלתי מוסברת של זרים גמורים שבילו שש שעות בשיחה, מושב ליד מושב.

באמת שלא ידעתי אם אני אתקשר. זה שקר. היה לי ברור שאתקשר אך באמת שלא ידעתי מתי. ניסיתי למחרת.

הוא לא ענה.

אפשר לאמר שלמעשה שכחתי ממנו. כעבור יומיים הרמתי טלפון והוא אסף אותי מהבית של דודה שלי. התלבשתי בשבילו, תמיד אני יודעת במודע או שלא במודע אם אני רוצה מישהו , או לפחות רוצה שהוא ירצה אותי.