על רופאים, חולים ומה שבינהם

כשישבתי בתור למרפאה בפעם הראשונה וחיכיתי וחיכיתי... כשנפתחה הדלת, הרופא יצא ושאל לשם משפחתי. באמת לא הייתה שום כוונה בשאלה הזאת מעבר לקביעת סדר התור. משום מה נלחצתי באותו רגע, ולא הייתי בטוחה איך אני רשומה בקופת חולים.  אמרתי את שם הנעורים שלי, זה שבא לי מהצד של אבא, והוא בעצם קיבל את השם מאביו, כי ככה זה, כשגבר מתחתן הילדים מקבלים את שמו. ולא פעם חשבתי על כך, שמכל ארבעת סבי אני נושאת את שם משפחתו של סבא מצד אבא, אבל אולי אם היתה לי אפשרות בחירה הייתי ממשיכה שם אחר, יותר משמעותי בשבילי.

וכך נפל האסימון הקוסמי הראשון:  הצגתי את עצמי כנציגת משפחה ששרשיה עמוק אי שם באחת מארצות ברית המועצות לשעבר, איפה שהגבולות עדיין כל הזמן זזים. אחרי שהתקרבנו, והכרנו, התברר שדר' לביא בא ממקום יחסית קרוב לכפר הולדתו של סבי, מקום שאני ממש רוצה למצוא ולראות. אח שלו עובד שם וישמח ללוות אותנו לשם. ודר' לביא ממש מתגעגע למשפחתו  שרחוקה ולא ראה אותם עשרה חדשים.. שאלתי אם הוא מסכים ללכת איתי לשם. לבקר את משפחתו ואחכ' לעשות איתי סיבוב בכפרים נידחים, עם לא מעט אנטישמיות, דרכי בוץ, הרבה רוסית ומעט שפות אחרות, שיכורים וקור. בדיעבד הרגשתי שהיה שם גורל כזה, בגלל שהשאלה הראשונה שלו, המבט הראשון שלו עלי היה ככה, והתשובה שלי היתה זאת, זה סימן שיום אחד הוא יקח אותי לשם להעמיק במשמעות של השם הזה.

כן, דר' לביא התלהב. לקח כמה חודשים והתלבטויות, סיפורי כסוי טובים, הוא יוצא לבקר את משפחתו לעשרה ימים, אך ששה מהם מוקדשים לי לטיול שרשים בכפרים נידחים באמת שכוחי אל שקשה היה למצוא אפילו במפה. הרבה שיעורי בית, חיפשתי ומצאתי את תעודת הלידה של סבא שלי, עם שם הכפר ושם המחוז. דר' לביא מצא לי את הכפר על המפה, אני בחיים לא הייתי מוצאת. כי גם השמות של הכפרים והאיות שלהם השתנה במאה השנים האחרונות, וכך תפרנו את הטיול, שנקבע לחורף, זמן פחות אידאלי אבל קיבלתי את האילוצים.

היה הכי הגיוני לי ללכת בחופש או בחגים, אבל בת הזוג שלו לא רוצה להשאר בחופש עם הילדים לבד. אז זה נקבע לאחרי החגים, והוא ביקש עשרה ימים חופש מאשתו קודם כל, וממש "חצב" אותם למעני. זה לא היה קל, אבל הוא התעקש שהוא מתגעגע למשפחתו ורוצה לבקר אותם עשרה ימים, לא פחות. הוא דיבר עם אחיו לארגוני לוגיסטיקה.

אמרתי לו תודה, כי כל זה לא מובן מאליו. עשרה ימי עבודה זה לא מעט, עשרה ימים לחצוב מאשתו היה לא קל.

הוא יצא עם משפחתו לטיול בחו"ל לשבועיים. אגמים, ארמונות. מה רע. זמן איכות ... ? הוא שמר על דממת אלחוט שבועיים ואני חשבתי שיחזור ויבטל לי הכל מרוב שהיה לו טוב. הוא חזר ורק מתעניין בטיול שלנו. לסגור את כל הקצוות, לא לתת לעצמו לנחות, לנוח להתאפס. כנראה שהתגעגע, כמוני.. ונראה שדר' לביא להוט לטיול הזה יותר ממני.