| 1/2013
ניסיון התאבדות. בדיקה מספר אחת.
טוב, אני הולך לנסות כאן כמה דברים.
הדבר הראשון שיהרוג אותי, מנצח.
נתחיל בכדורים. אין לי כדורי שינה, שיט.
אבל החבאתי את כל האקמול שיש בבית בחדר שלי ואמרתי לאבא שנגמר.
מחר הוא יביא עוד, זה כבר משלים לי ל-70 כדורים.
ניסיון התאבדות מספר אחד מתחיל מחר בערב.
מקווה לא להיכנס לקומה.
| |
יום הולדת וזה.
אז!
חרא לילה.
יש לי חברים חננות הומואים זונות שלא יכולים לצאת מהבית בלילה אז אפילו להסתובב לא יכולתי.
ודיברתי עם שירי, שוב. כאילו, לפעמים, אני חושב שהיא באמת מנסה לעשות לי רע. היא שלחה לי אסמאס, ״מזל טוב״, ב-12 ומשהו.
ולא ראיתי, אז לא עניתי, אז איזה חמש דקות אחרי זה היא שולחת לי ״אויש דביל אומרים תודה״.
בום, התפוצץ לי הלב. היא תמיד קראה לי דביל. ושיט, זה באמת באמת כאב.
״בבקשה אל תקראי לי דביל ותודה״.
הגענו איכשהו לשיחה רגשית כזאת, לא ממש יודע מה קרה שם.
אבל היה לי חרא לילה. ואיזה מין יום הולדת זה בלי שאני אחתוך! :)
תמיד כיף.
אז לא התחיל טוב, אבל הבוקר דווקא התחיל בסדר.
מקווה שימשיך בסדר.
וגם התווספו אליו עוד כמה, יותר קרוב לפרק היד.
| |
גשם, חתכים, אהבה נכזבת
והנה אני יושב לי כאן עם איזה מיליון צלקות על היד.
שוכב במיטה ומקשיב לגשם.
״גשם זה רומנטי״ אני תמיד אמרתי.
טוב, כנראה שמעכשיו אני כבר לא אגיד את זה לעולם.
נפרדנו באמצע הגשם.
באמצע המבול. הגשם כבר לא יהיה רומנטי בשבילי.
מעכשיו זה עצוב. ״גשם זה עצוב״ היא תמיד אמרה.
הלי. חברה בעבר, ידידה בהווה, משהו בעתיד?
כנראה שלא. גם אם היה משהו מצדה, הוא נעלם.
״תגידי לי כשזה יעבור לך״
״מה?״
״את יודעת, אהבה״
״טוב״
עברו יומיים.
״אתה יודע.. מה שאמרת לפני יומיים, זה נעלם כבר..״
״אה, אני שמח״
ואולי לא הייתי שמח? לא יודע. אני מתוסבך.
אני ממש ממש מתגעגע לשירי.
אוף. ועוד שלושה ימים יום הולדת.
מקווה שההרגשה שלי תשתפר עד אז, אני ממש לא רוצה להיות ככה ביום הולדת שלי.
וואו, מעניין אם היא תכתוב לי.
והחברים שלי ראו את היד שלי, הידד.
ועכשיו אני גם עסוק בלכתוב על איך כמעט נאנסתי אתמול בדרך לתל אביב.
זה מצחיק איך שהנושא החם הוא על גשם. (סטגדיש. תצחקו!)
| |
וזה זורק אותי לזמנים טובים יותר.
אני ממש אוהב את איך שלשמוע שיר מחזיר אותי שנים אחורה.
איך שקול או צליל אחד מצליח להחזיר אותי לילדות.
לזמנים טובים יותר.
לפני הגירושין,
לפני האהבות,
לפני החתכים,
לפני ניסיונות ההתאבדות,
לפני המוות,
זמנים טובים יותר.
כשעוד הייתי תמים.
אני רוצה לחזור להיות קטן.
לעשות רגרסיה לגיל 4.
לא, בעצם להישאר עצמי, אבל להסתכל על עצמי אז.
לעמוד מהצד ולהסתכל על עצמי הקטן.
לבדוק אם כל הזיכרונות והפלאשבקים האוטופיים האלה היו אמיתיים.
כי אחרי הכל, אני רק בן אדם, וסביר להניח שגם אז היה נורא. כמו עכשיו.
וגם אז חיכיתי לתקופות טובות יותר, שמעולם לא הגיעו.
הן רק החמירו, התקופות.
הקראש המוזיקלי החדש שלי - Suondgarden.
| |
אני פשוט נורא
זה פשוט נורא.
ההרגשה הזאת, שאני כותב לך, ואת רואה. ולא עונה.
זה פשוט נורא.
ההרגשה הזאת, שאני צריך לכתוב לך משהו אובדני,
שאני אפילו לא באמת מרגיש, כדי שתעני לי.
זה פשוט נורא.
ההרגשה הזאת, כשאני כבר לא מצליח להאמין שאת אוהבת אותי.
זה פשוט נורא.
ההרגשה הזאת, שפגעתי בך.
זה פשוט נורא.
זה פשוט נורא לאהוב אותך.
זה פשוט נורא להרגיש שהכל הולך להיגמר.
זה פשוט נורא!
ההרגשה הזאת, שמזכירה לי קצת התקף לב,
כשאת מכאיבה לי. מכאיבה לי בפנים.
זה פשוט נורא.
אני פשוט נורא.
איך אומרים, ״יום שהתחיל טוב לא ייגמר טוב״? כן.
| |
| כינוי:
גיל: 27
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
