משהו מתוחכם

אני לא הולכת לישון. לעולם עוד לא אחזור לישון. לא אלך לישון.
כמו מנטרה של ילדה קטנה וכועסת שחוזרת על עצמה במחזוריות .
לא אעצום את עיני לנצח , משננת וחוזרת.
זה מפחיד , אתה יודע? לעצום עיניים. מפחיד אפילו מאוד.
להפסיק לראות את מה שאתה רואה רק כי השמש החליטה להעלם.
החשיכה לא בוחלת בשום אמצעים, מעכלת כל דבר הנקרא בדרכה.
ואני? אני חמושה בפנס ועיניים פקוחות לרווחה.
ברגע שמניחים את הראש על הכר ומתכסים באפיסת כוחות , זה כמו להיכנע.
לנופף בדגל הלבן , להרים ידיים ולהתחנן לרחמים. "ניצחה אותי" אומרים בקול חלוש .
השינה ניצחה ולקחה את השליטה שלי , מכריחה אותי לצפות במחזות אימים , להתמודד עם האמת שבתת מודע.
לראות דברים שאתה מנסה להתחמק מהם , אתה יודע שלא יקרו .
אני לא הולכת לישון. אין סיכוי שאאבד שליטה כמו בלילה הקודם ובלילה שלפניו ולפניו.
ותוך כדי שאני מצהירה זאת בנחישות , ראשי מונח על הכר המלא והתפוח ,
עיני נעצמות בהדרגתיות ואני נרדמת. כנראה שזה בלתי נמנע להפסיד.