משהו מתוחכם

צמד המילים שאני אומרת הכי הרבה הוא - נמאס לי.

אני די בטוחה שברוב הפוסטים שכתבתי רשמתי שנמאס לי ממשהו.

אני די בטוחה שאני אומרת ביום לפחות 17 פעמים שנמאס לי.

אני שוב חוזרת למקום הזה של הדיכאון.

כמעט שבוע לא הלכתי לבית הספר סתם כי אני לא מוצאת טעם. 

ובאמת שכל כך השתפרתי , 2 נקודות מלהיות מצטיינת, ואני מבינה את החומר ואני משתתפת ואני עובדת ועושה את כל מה שמוטל עליי ולאחרונה פשוט הפסקתי.

אני רוצה לצאת מהגוף הזה , מהאני הזה ולהיות מישהי חדשה.

החיוך שלי לא מרגיש לי אמיתי , כאילו צריך להיות אירוע מיוחד בשביל לגרום לי לחייך.

אני צוחקת , ואני שמחה , ולפעמים טוב לי , אבל אני לא מאושרת.

וזה הכי כואב.

ומזה הכי נמאס לי .

פאק איט אני רוצה כבר להיות מאושרת.

אחרי כמה זמן בישראבלוג אני חושבת שפיתחתי תאוריה מסוימת (תאוריה בקושי..)
כל פוסט בבלוגים השונים פה מתעסק בנושא אחר (או דומה) , הקטע הוא למה אנחנו נמשכים לבלוגים מסויימים יותר מבלוגים אחרים?

אני בטוחה שכתיבה מצויינת היא חלק מזה , אבל אצלי זה יותר עניין של הזדהות.

למה כשאני רואה את הכותרת "שמנה" לדוגמה זה ישר גורם לי להכנס לבלוג למרות שאני יודעת בוודאות מה יהיה כתוב שם , כי אני מרגישה ככה לפעמים ,ובלי לדעת זאת כנראה חיפשתי עוד מישהו שמרגיש ככה.

דוגמה נוספת היא בלוגים מיניים. אני יכולה להגיד בלב שלם שמין כן מסקרן אותי ומעניין אותי , אבל כולנו יודעים מה זה.. אז למה להכנס ולקרוא את זה? שוב , אצלי זה עניין של הזדהות , השוואה בין החיים שלי לחיים של הכותב השני,דברים שאני מפחדת אפילו להעלות בכתב והבן אדם שכותב כבר פירסם שלושה פוסטים כאלה.

אז.. מה אתם חושבים? מה מושך אתכם בבלוגים של אנשים אחרים?