משהו מתוחכם

לא אכפת לי יותר..
מעכשיו אני שמה זין על כולם..

מי שירצה אותי כמו שאני בלי שאני אצא מושפלת ואתחנן שיתייחס אליי מוזמן.

אני יודעת מה אני שווה

אני יודעת למה אני מסוגלת

ואם יש דבר שאני אף פעם לא עושה זה מתפשרת.

אין אצלי פשרות , הכל או כלום.

ומגיע לי את הכי טוב.

נכון אני לא מושלמת , אין לי גוף הורס , ואני לא הכי יפה מכולן , ואין לי בטחון עצמי בשמיים , ואולי לא קסם אישי ממגנט 

אבל אני מי שאני עם חסרונותיי ויתרונותיי..

הייתי צריכה לשחרר את הכעסים האלה , כל כך הרבה זמן אני מנסה להבין מה קרה ומה דפוק בי שהוא כבר לא מעוניין בי ..

השתחררתי ממנו , ואני ממשיכה הלאה , 

במילא אנחנו ידידים ולא יותר מזה....

ידיד : " את נשמעת מדוכאת"
אני: "אני באמת מדוכאת"

ידידוש :"למה ? החיים כל כך יפים!"
אני: "החיים חרא"

ידיד :"אני יודע מה את צריכה"
אני: "מה?"

ידיד: " חיבוק"
אני: "אני לא יכולה לקבל חיבוק ממי שאני רוצה"

ידידוש : "בטח שאת יכולה"
אני: "אני יכולה , אבל סתם חיבוק.. לא חיבוק אמיתי.."

ידיד: "מה זה חיבוק אמיתי?"

לא היה לי מושג איך לענות... 
אבל אני יודעת שזה לא החיבוק שהוא נותן לי עכשיו ,  
וזה יותר כמו החיבוק שהוא היה נותן לי..