היא לוקחת את כוס הקפה לידיה, מלאה במחשבות. מסתכלת סביב ורואה את זוג הזקנים, אשר יושב לו לצידי שולחן שיש גבוה, משחקים שח-מט, או דמקה, היא אף פעם לא הבינה את ההבדל במשחקים הללו עד הסוף.

היא מסתכלת עליהם כמסתכלת על חיים אחרים, על חיים שלא קשורים אליה ושזורים בסיפור חייה.

הם נראים כה שלווים ונינוחים, כה רגועים, כל חייהם עברו עליהם בצורה הטובה שיכולה להיות, שיכולה להתקיים, והם הגיעו לנקודת מוצא נכונה יותר מכל, כזו ששמחים להגיע אליה, כאשר מגיע הזמן הנכון, והם יכולים לעשות כל שמתחשק להם ועובר להם במוחם. חייהם הופכים וחוזרים להיות שקטים, הזמן עובר, והם פשוט מזיזים חיילי משחק ממשבצת אחת לשנייה ומחייכים אחד לשנייה ופניהם קורנים מרוב אושר של החיים שהם הצליחו לעבור ולהגיע אליהם בדרך הנכונה לה הם ייחלו כל הזמן הזה. וכך זה נראה.

היא בוהה בנקודה כלשהיא על לוח המשחק, מחשבות מתרוצצות במוחה, כאשר היא לוקחת את ספל הקפה ומקרבת אותו לפיה, אדים יוצאים לחלל האוויר וממשיכים לעלות מעלה והלאה, היא לוגמת מספל הקפה והמחשבות ממשיכות לרוץ במוחה.

היא חושבת על מתי גם היא תגיע לאותה נקודה בחייה, כמו אותם זוג זקנים, שהם שלווים ושלמים עם כל מה שעברו בחייהם ולא חושבים שהם צריכים יותר ממה שהם השיגו והגיעו אליו עד כה. הם שמחים עם מה שיש להם ועם החיים אותם הם חיים כרגע, שזה הדבר הטוב והנכון ביותר לחיות לפיו ולהרגיש דרכו.

היא רוצה להגיע למקום הזה גם, היא רק מקווה שהיא תצליח להגיע אליו למרות שלעתים מתגנבות לראשה מחשבות לא טובות, שקריות, אחרות, שמנווטות אותה לכיוונים הלא נכונים, אולי שגויים, אולי כן נכונים עם בו הזמן, אך היא בכל זאת מרגישה שהיא עושה טעות.

היא צריכה לעצור עצמה, להניח לזמן לשהות, ולו לרגע אחד, כדי לסדר את כל מה שעובר במוחה, להגיע למסקנות הנכונות ולהמשיך לחיות לפיהן. לחיות את הרגע, את התחושות, את התשוקות, אך בטעם, ברגעים, במגעים, לא בהתפרצות אחת גדולה של רגשות והתבלבלויות, אלא כאשר היא רואה את הכיוון הנכון והמחשבה הנכונה, להמשיך איתה וללכת לפיה.

היא מרגישה מה אסור ומה מותר, לעתים האסור גורם לה להשתוקק לו, אך היא יודעת שלמרות זאת, יש סיכונים שכדאי לא לקחת בחיים, שטוב כמו שהם כרגע, על מי המנוחות, להשאיר אותם שלווים ורגועים, וכמו שהמצב הוא כרגע, זה הכי טוב בשבילה. לא צריך למהר ולחיות על הקצה יותר מדי. צריך לחיות לפי הרגש הנכון שהיא חווה ומרגישה שהוא נכון לה. לחיות לפי מה שהלב וההיגיון חושבים ומסכימים, באותו כיוון, באותה מחשבה, באותה ראייה אחת.

וחיוך יעלה על שפתיה, כשתדע שזה הדבר הנכון לעשות, לפעמים סוטים קצת מהפסים, יורדים וחוזרים אליהם מיד לאחר מכן, זה גם יבוא עם הזמן, התשוקות לא עוזבות ולא נעלמות ככה סתם, אך היא יודעת שזה מה שנכון בשבילה, גם הוא יודע זאת, זה מה שנכון בשביל שניהם, אין להם דרך אחרת, זה מה שהם צריכים לעבור עכשיו, והם יעברו זאת ביחד, בדרך הנכונה, אשר הם ילכו על הפסים ולא יסטו מהם, יישארו עליהם עד שיגיעו לנקודה, אותה נקודה שהזקנים חווים ברגע זה, אותה נקודה שהם יהיו שלמים עם מה שהם עוברים כרגע. הנקודה בה הם יהיו שלמים עם מחשבותיהם ומעשיהם, אחת ולתמיד.