4/4, משקל מתון.

אתה ואני רוקדים לצלילי ההווה שלנו. לתחושות הקיימות, הנמצאות כאן כעת. אנו מצליבים את הרגליים, ויחד עם ההצלבה באה הצלבת לבבות. כאשר אנו קופצים, הלב מתהפך. זה כל כך נעים וכל כך נחמד לרקוד לצלילי התחושות שלנו, כאילו אין שום דבר שמפריע. רוקדים ומדמיינים שאנחנו ביחד, שאתה כאן לידי, אפילו שזה הכל בדמיון ושבעצם אתה רחוק כל כך. מצליבים רגליים כמו במאה ה-16, כמו שני צרפתים עליזים שלא אכפת להם מכלום. רוקדים עד שהמהפכה הצרפתית באה והורסת להם הכל, עד שאתה הולך ואני מפסיקה לרקוד והכל נהיה לבד פתאום. אם רק היינו מדברים במקום לרקוד, אולי אולי הדברים היו מסתדרים. זה יכל הרי להיות מאוד נחמד, ההסתדרות הזאת. הסתדרות שכרגע לא מגיעה ואנחנו ממשיכים לקפץ ולהצליב רגליים כמו שני צרפתים מפגרים מהמאה ה-17. ממשיכים לרקוד עד שמפילים לנו את הבסטיליה, עד שזורקים לנו את המציאות בפנים.