לראות מישהי מהעבר שפעם אימללה אותי עולה לאותו אוטובוס שאני עליו.
כשהיא רואה אותי היא מתחילה לדבר איתי וחושבת שאני אותה ילדה פחדנית וקטנה.
ואז להגיד לה "את יודעת מה ההבדל ביני ובינך? אני התבגרתי. למדתי. השתנתי. את? את נשארת אותה כלבה אנוכית שהיית פעם."
לנשק את ידידה שלי סתם כדי להראות לה שעכשיו היא כבר לא לא מרעידה לי את קצה העפעף.
ואז שנייה לפני שאני יורדת לראות את המבט ההמום ולהגיד לה "מה קרה? פתאום נגמרו לך המילים? מוזר. פעם אם היית רואה אותי עושה את זה היית ממררת לי את החיים ויורדת עליי עד שהייתי רוצה למות."
ואז היא בניסיון לאסוף את מעט הכבוד העצמי שעוד נותר לה בניסיון להראות שהיא בכל זאת חזקה צועקת לי "לסבית מסריחה" והדבר היחידי שאני יכולה לעשות זה לצחוק.

במקום מסויים אני קצת מתחרטת שעשיתי את זה.
אבל מצד שני, היא גרמה לי לכל כך הרבה סבל, שזה היה יותר מדיי שווה את זה.