מצד אחד נורא רציתי לכתוב פוסט על יום שני, על ההצגה שהייתה ועל הזאב הגיי שיצא לי, אבל מצד שני?
הייתי כל כך מאושרת ושמחה ברגע הזה, שזה פשוט נראה לי כל כך.. לא משתווה לזה.
אולי אעלה מתישהו את הפוסט על ההצגה, כרגע? אני מאושרת.

הסיבה לזה היא החתונה שהייתה לבת דודה שלי אתמול.
ברגע שהיא נכנסה לחופה אני הרגשתי כל כך שמחה בשבילה, בשביל ההורים שלה, בשביל סבתא שלי והרגשתי טוב.
ואז כשהאירוע כבר כמעט ונגמר וראיתי את סבא וסבתא שלי קמים ורוקדים עם כל המשפחה, למרות הקושי של סבתא שלי עם הרגל, הרגשתי כל כך שמחה, כל כך קשורה ושייכת, לא יכולתי להוריד את החיוך מהפנים.
וכל כך נחמד לי עכשיו.

מיפ.

תחייכו, חיוכים זה נחמד 3: