אז.. שלום לכם. 
כאן שלי המאושרת להחריד.

כמו שהכותרת מספרת, יש לי דייט *^*

עם טניה. כן כן, ה-טניה. בה' הידיעה.

הולי פאקינג שיט.

אז ככה~
*אזהרת חפירה. אם אין לכם כוח לשמוע נערת מתבגרת מרוגשת להחריד, תברחו עכשיו.*

ביום רביעי חזרתי מבית ספר אחרי יום קצת מעצבן, ונכנסתי לפייסבוק.

היא הייתה מחוברת.

אני לא יודעת מאיפה היה לי את האומץ אבל שאלתי אותה אם יש לה חברה. 

ואז.. היא ענתה שלא.

הייתי קצת מאושרת מזה.

ובפרץ אומץ לא מזוהה הצעתי לה לצאת איתי. 

בחמש דקות שלקח לה לענות אני לא נשמתי. זה היה כל כך מלחיץ. כבר ראיתי את ה"לא.." מתנוסס בהודעה. 

אבל.. היא הסכימה.

אני לא יכולה לתאר אפילו כמה מאושרת הייתי. קיפצתי בחדר כמו ילדה קטנה.

השיחה המשיכה קצת ואז הלכתי לישון~

בבוקר קמתי, סופר לחוצה לגבי מה שיקרה כשאראה אותה אבל כשראיתי אותה.. השתתקתי. לא הייתי מסוגלת להוציא מילה מהפה. 

והייתי סופר נבוכה.
ומי שהיה ידיד שלי ועכשיו אני דיי הולכת לבעוט בו כשאראה אותו הוריד לי לחלוטין את הביטחון כשהוא זרק לי הערות כמו "למה שמישהי כמוה תרצה בכלל מישהי כמוך?" 

ואז, עד שהצלחתי לאסוף את עצמי ולהחליט שבתחילת השיעור השביעי אני אדבר איתה היא לא הגיעה.

אז הלכתי הביתה עצובה ומדוכדכת ודיי רוצה להכות את עצמי על האידיוטיזם שלי.

אז כשהגעתי שלחתי לה הודעה שאני מצטערת שהתעלמתי ושאני פשוט מובכת כי אין לי מושג מה לעזאזל אני אמורה לעשות או לומר.

והיא אמרה שזה בסדר, כי גם אצלה זה ככה ושבאופן כללי היא לא טובה בכל השיט הזה.

אז המשכנו לדבר ושאלתי אותה מתי היא יכולה והיא אמרה שהיא לא יודעת כי היא לא יכולה לצאת מהבית ספר במהלך השבוע
ואז הצעתי את סוף-השבוע או את זה שאשאר בבית ספר(הרגשתי סופר לוחצת. אבל לא נורא.) וכשהיא אמרה שוב שהיא לא יודעת הבנתי שהיא קצת מובכת מכל הסיטואציה(בייחוד כי גם אני הייתי סופר מובכת.) אז אמרתי לה שנדבר בבית ספר והיא אמרה שננסה(כי שוב. שתינו סופר אוקוורד.)

אז אין תאריך קבוע. אבל כן יש.. משהו.

ואני אנסה לגרום לתאריך לקרות ביום ראשון.

אני אומנם דיי בטוחה שהיא לא הכי מתלהבת כי בסופו של דבר.. היא לא נשמע כל כך מאושרת מכל הסיטואציה במהלך השיחה וזה יותר הרגיש שהיא רק רוצה שזה יגמר.

אבל.. הו וול. אני מניחה שאצטרך לספוג את זה ולנסות לגרום לה שכן לחבב אותי.

אני עדיין קצת לא מעכלת שכל זה קרה.

אבל כן. יהיה לי דייט עם טניה.

כל פעם כשאני חושבת עליה מתחילה לכאוב לי הבטן מהתרגשות ואני מחייכת חיוך מטופש.

ביומיים האחרונים מאז שהצעתי לה והיא הסכימה אני מרגישה כאילו אני מרחפת בתוך חלום, ברצינות. כי כל כך רציתי שזה יקרה.

בבוקר כשהתעוררתי לקח לי כמה שניות לעכל שזה קרה באמת, שזה לא חלום.

ופאק. אני דיי מאושרת.

גם כל זה.. כל ההתרגשות הלחץ כל מה שאני מרגישה אליה.. גורם לי להבין שלא טעיתי.

אני מתכוונת, עד עכשיו לא הייתי בטוחה שאני אוהבת בנות. ידעתי שאני מרגישה אליהן משהו אבל.. לא הייתי באמת בטוחה. תמיד הייתה לי תקווה קלושה שאני סטרייטית, כי עם כמה שקשה להודות בזה.. במצב הנוכחי של המציאות, החיים שלהם יותר קלים.

אבל עכשיו.. אני מתחרטת שבכלל קיוויתי לזה. כי אני יודעת שאם הייתי מנסה להכריח את עצמי להיות עם בחור, חוץ מזה שלא היה עובד רק הייתי סובלת.

כי עם כל הקראשים שהיו לי על בחורים לא באמת רציתי שיקרה משהו. בגלל זה גם אף פעם לא פעלתי כדי לקדם את זה.

אבל איתה.. רק להסתכל עליה גרם לי להרגיש מאושרת.

גרר. אהבה זה דבר מסובך.

בכל מקרה!

אז כן. ביום ראשון אנסה לדבר איתה בתקווה שלא אגמגם יותר מדיי ואולי גם באמת יצא מזה דייט 3:

אני כל כך מתרגשת ;w;

אחלו לי בהצלחה~