אז.. שלום לכם. 
כאן שלי המאושרת להחריד.

כמו שהכותרת מספרת, יש לי דייט *^*

עם טניה. כן כן, ה-טניה. בה' הידיעה.

הולי פאקינג שיט.

אז ככה~
*אזהרת חפירה. אם אין לכם כוח לשמוע נערת מתבגרת מרוגשת להחריד, תברחו עכשיו.*

ביום רביעי חזרתי מבית ספר אחרי יום קצת מעצבן, ונכנסתי לפייסבוק.

היא הייתה מחוברת.

אני לא יודעת מאיפה היה לי את האומץ אבל שאלתי אותה אם יש לה חברה. 

ואז.. היא ענתה שלא.

הייתי קצת מאושרת מזה.

ובפרץ אומץ לא מזוהה הצעתי לה לצאת איתי. 

בחמש דקות שלקח לה לענות אני לא נשמתי. זה היה כל כך מלחיץ. כבר ראיתי את ה"לא.." מתנוסס בהודעה. 

אבל.. היא הסכימה.

אני לא יכולה לתאר אפילו כמה מאושרת הייתי. קיפצתי בחדר כמו ילדה קטנה.

השיחה המשיכה קצת ואז הלכתי לישון~

בבוקר קמתי, סופר לחוצה לגבי מה שיקרה כשאראה אותה אבל כשראיתי אותה.. השתתקתי. לא הייתי מסוגלת להוציא מילה מהפה. 

והייתי סופר נבוכה.
ומי שהיה ידיד שלי ועכשיו אני דיי הולכת לבעוט בו כשאראה אותו הוריד לי לחלוטין את הביטחון כשהוא זרק לי הערות כמו "למה שמישהי כמוה תרצה בכלל מישהי כמוך?" 

ואז, עד שהצלחתי לאסוף את עצמי ולהחליט שבתחילת השיעור השביעי אני אדבר איתה היא לא הגיעה.

אז הלכתי הביתה עצובה ומדוכדכת ודיי רוצה להכות את עצמי על האידיוטיזם שלי.

אז כשהגעתי שלחתי לה הודעה שאני מצטערת שהתעלמתי ושאני פשוט מובכת כי אין לי מושג מה לעזאזל אני אמורה לעשות או לומר.

והיא אמרה שזה בסדר, כי גם אצלה זה ככה ושבאופן כללי היא לא טובה בכל השיט הזה.

אז המשכנו לדבר ושאלתי אותה מתי היא יכולה והיא אמרה שהיא לא יודעת כי היא לא יכולה לצאת מהבית ספר במהלך השבוע
ואז הצעתי את סוף-השבוע או את זה שאשאר בבית ספר(הרגשתי סופר לוחצת. אבל לא נורא.) וכשהיא אמרה שוב שהיא לא יודעת הבנתי שהיא קצת מובכת מכל הסיטואציה(בייחוד כי גם אני הייתי סופר מובכת.) אז אמרתי לה שנדבר בבית ספר והיא אמרה שננסה(כי שוב. שתינו סופר אוקוורד.)

אז אין תאריך קבוע. אבל כן יש.. משהו.

ואני אנסה לגרום לתאריך לקרות ביום ראשון.

אני אומנם דיי בטוחה שהיא לא הכי מתלהבת כי בסופו של דבר.. היא לא נשמע כל כך מאושרת מכל הסיטואציה במהלך השיחה וזה יותר הרגיש שהיא רק רוצה שזה יגמר.

אבל.. הו וול. אני מניחה שאצטרך לספוג את זה ולנסות לגרום לה שכן לחבב אותי.

אני עדיין קצת לא מעכלת שכל זה קרה.

אבל כן. יהיה לי דייט עם טניה.

כל פעם כשאני חושבת עליה מתחילה לכאוב לי הבטן מהתרגשות ואני מחייכת חיוך מטופש.

ביומיים האחרונים מאז שהצעתי לה והיא הסכימה אני מרגישה כאילו אני מרחפת בתוך חלום, ברצינות. כי כל כך רציתי שזה יקרה.

בבוקר כשהתעוררתי לקח לי כמה שניות לעכל שזה קרה באמת, שזה לא חלום.

ופאק. אני דיי מאושרת.

גם כל זה.. כל ההתרגשות הלחץ כל מה שאני מרגישה אליה.. גורם לי להבין שלא טעיתי.

אני מתכוונת, עד עכשיו לא הייתי בטוחה שאני אוהבת בנות. ידעתי שאני מרגישה אליהן משהו אבל.. לא הייתי באמת בטוחה. תמיד הייתה לי תקווה קלושה שאני סטרייטית, כי עם כמה שקשה להודות בזה.. במצב הנוכחי של המציאות, החיים שלהם יותר קלים.

אבל עכשיו.. אני מתחרטת שבכלל קיוויתי לזה. כי אני יודעת שאם הייתי מנסה להכריח את עצמי להיות עם בחור, חוץ מזה שלא היה עובד רק הייתי סובלת.

כי עם כל הקראשים שהיו לי על בחורים לא באמת רציתי שיקרה משהו. בגלל זה גם אף פעם לא פעלתי כדי לקדם את זה.

אבל איתה.. רק להסתכל עליה גרם לי להרגיש מאושרת.

גרר. אהבה זה דבר מסובך.

בכל מקרה!

אז כן. ביום ראשון אנסה לדבר איתה בתקווה שלא אגמגם יותר מדיי ואולי גם באמת יצא מזה דייט 3:

אני כל כך מתרגשת ;w;

אחלו לי בהצלחה~

אז יש לה חברה.

FML.

אני לא יודעת אם עדיין או אם משהו השתנה, אבל הן התמזמזו. והיו ביחד.

אז כן, יש לה חברה.

הלכתי לקבור את עצמי במיטה.

אני באמת חייבת להפסיק לאהוב בחורות עם נטייה אובדנית. 

אז כן, אתמול שוב דיברתי עם טניה.

גיליתי עליה לא מעט דברים, והיא גם קראה לי חמודה ;3;

קודם כל, מסתבר שהיא ניסתה כמה פעמים להתאבד, היא גם אמרה לי למה ומה קרה ועוד כל מיני וגם שלא מעט אנשים מהכיתה שלה יודעים על זה כי פעם(לפני חנוכה - מה שכתוב למטה~) היא השתכרה והתחילה למלמל על הכל בעברית אנגלית כי הרוסית שלה באותו הזמן הייתה זוועה.

הייתי נורא מופתעת שהיא נפתחה אליי וסיפרה לי את הדברים האלו על עצמה, אבל אני גם שמחה שהיא עשתה את זה.

מה גם שהסתבר לי שהיא זו שהשכרה כמעט למוות.

אסביר~

לפני חנוכה הייתה לנו פעולה של התנועה. וידידה שלי משם אמרה שהיא שמעה שמישהי מנעל"ה של שכבת י' אושפזה בבית חולים בגלל יותר מדיי וודקה.

ואני לא יודעת למה אבל באותו הרגע הייתי בטוחה במאה אחוז שזו טניה. אתמול הסתבר לי שצדקתי.

בקיצור כשדיברתי עם טניה היה חלק שהלך ככה:
(באנגלית)
"וסליחה על טעויות הדקדוק, המוח שלי לא כל כך צלול כרגע" - אני.

"הו זה בסדר, אני מקווה שאת לא שיכורה או משהו" - טניה.
"אני לא, אבל הלוואי שהייתי" - אני.

"אחרי שהלכתי לבית חולים לפני חנוכה בגלל שתייה הבטחתי לעצמי שאני לא אשתה יותר, יכולתי להיות מתה עכשיו.. דמאט, הייתי כל כך שיכורה" - טניה.

ואז דיברנו על מה שהיה ועליה ובלאט, כל כך התעצבנתי, היא אמרה שהיא לא זכרה מה היא אמרה אבל המדריכים וחלק מהכיתה שלה שמעו שהיא דיברה על להתאבד ולפגוע בעצמה ומה שהכעיס אותי בזה שלאף אחד לא היה אכפת מספיק כדי לומר לה די. לעצור אותה מלדבר.

כולם ראו אותה מתפרקת ושתויה כשאין לה מושג מה היא אומרת ובמקום לעזור לה ישבו, נתנו לה לשתות עוד, עד שהיא כמעט התעלפה.

בסוף שאלתי אותה אם אראה אותך ביום ראשון בשיעור היא אמרה שכן ולילה טוב ובזה נגמרה השיחה~

אחרי השיחה הבנתי שכבר לא אכפת לי אם היא תרצה להיות החברה שלי או לא, יותר אכפת לי שהיא תהיה בסדר.

כי סעמק, אנשים ראו אותה מתפרקת ולא עשו כלום.

ואני מעדיפה להדחף לפרינדזון להציק לה ולהיות קרצייה ולדעת שהיא בסדר עד כמה שאפשר מאשר לא לעשות כלום.

יש לקוות שמחר אני באמת אדבר איתה ושיהיה בסדר, לא יודעת, נראה.

בכ"מ, אני באמת חייבת להפסיק לאהוב בחורות אובדניות, זה לא טוב לי.

לעזאזל. לעזאזל. לעזאזל. לעזאזל.

גאד אני חייבת להפסיק לבכות. 

כל כך נמאס לי.

ולמה הגשם הפסיק?

נורא נורא משעמם לי. אני באמצע שיעור תנ״ך שכבר היה אמור להסתיים אבל הצלצול ממאן לבוא.

הצילו.

אני עושה המון דברים במקביל שהם הכל חוץ מתנ״ך ויש מצב שאם רב כשלהו היה קורא את הרולפליי הסוטה שלי ושל ענבר הוא היה קורא לי זונה. מצד שני יש רבנים שקוראים לבחורה עם שרוולים קצרים יותר מהמרפק זונה. אז לא יודעת, נו שיעור תנ״ך ממיס לי את המוח. שקט.

אני עייפה נורא ואני ממש לא מוכנה לבית ספר, אני עדיין בהרגשה של חופש ;;

וגם היום זה היום היחידי שאין לי בו שיעור עם טניה. זה נורא מעציב.

אמג. נגמר השיעור *^*

ועכשיו חינוך תעבורתי. ס.ס

יש חידון תנ״ך. להציע מועמדות או לא? הממ.. נראה.

אוף, השיער שלי נראה זוועה. הוא מתולתל מדיי. ונפוח מדיי. ועוד כמה שאני אוהבת את המראה שלו לפעמים כדי שהוא יראה נורמלי זה דורש המון הכנה. ולא רוצה.

המפ.

ביום שישי יש יומולדת לענבר, ואני ממש רוצה ללכת אבל אמא שלי לא מסכימה לי. וזה מתסכל כל כך. כי כששאלתי אותה אם שווה לי להתחיל להכין את המתנה היא אמרה לי כן, ואחרי שסיימתי אותה היא אמרה שהיא מסכימה לי ללכת רק אם אשיג את הכסף לבד. 

מישהו יודע איך משיגים 100 ש״ח בתוך ארבעה ימים חוץ מזנות?

טוב, המורה מתחיל לבהות בי ואני רוצה לישון אז.. לפני שמוציאים אותי, בהביי .ס.

אחרי המון זמן שלא בדקתי מסתבר שיש לי לא מעט קוראים קבועים.

מתי לעזאזל זה קרה.

אז... אתמול היה נשף. נשמע טוב. אבל הוא התגלה כדי מיותר ואני קצת מצטערת שהלכתי בעיקר כי המיקום לא היה כ״כ נוח והיו לי מאה ואחת בעיות בדרך.

החלקים היחידים שבאמת נהנתי בהם זה עם ענבר ואצל דנה.

שנתחיל?~

הכל התחיל דווקא דיי אחלה. נסעתי לתל אביב ומשם ברכבת לכפר סבא, לפגוש את ענבר 3:

ואז אני והיא הלכנו לאכול סושי והיה ממש כיף .ס.

הסתבבנו קנינו שוקולד וגנבו לי 20 שקל. בלאט.

לא נורא, נמשיך, בסביבות שלוש וחצי אני הלכתי להחליף בגדים לבגדי הנשף שלי(חצאית וגופיה.) ולבשתי לראשונה בחיי חצאית. זה כ״כ מוזר. 

ואז אבא של ענבר לקח אותי למרכזית של כפר סבא כדי שאוכל לנסוע לתל אביב ומשם לנשף 3:

אבל אז.. דברים קצת התדרדרו, התחילה לי בחילה נוראית ונכנסתי ללחץ כי היה שם מישהו מפחיד שבהה בי. והייתי עם חצאית קצרה. לא אשמתי שנכנסתי ללחץ והייתי בטוחה שהוא עומד לאנוס אותי.

בסופו של דבר באוטובוס הגיע ואז נלחצתי יותר כשהבנתי שאין לי מושג איך לעזאזל אני מגיעה לאשכול פיס שבו יתקיים הנשף.

קצת נכנסתי לפאניקה והייתי צריכה לעצור את עצמי שלא לבכות.(יש לי נטייה נוראית לעשות את זה במצבי לחץ.)

אבל בזכות ענבר שחיפשה בשבילי כמעט שעה אוטובוס בסופו של דבר גיליתי איך אני מגיעה מעזריאלי לאשכול ובאוטובוס פגשתי אוטקואים אז קצת נרגעתי.

אבל עדיין הייתי לחוצה.

כשהגעתי סופסוף לאשכול המיוחל ראיתי את דנה ליאורה אמה וטל ואחר כך ראיתי גם את שנל 3:

נרגעתי קצת. 

רוב הנשף הייתי עם שנל והייתי דיי מותשת והתחושת לחץ לא הסכימה לעזוב אז קצת סבלתי.

גם הנשף עצמו לא היה משהו כי ציפיתי להרבה יותר והיה נורא מאכזב. זה הרגיש יותר כמו כנס פשוט בלילה.

לקראת הסוף היה קצת יותר נחמד כשבערך רקדתי עם שנל(יותר נכון היא רקדה ואני ניסיתי לגרום לכך שהיא לא תגרור אותי למרכז. ס.ס)

ואז ראיתי את דנה אמה וליאורה הולכות ונזכרתי שאני אמורה ללכת לישון אצל דנה. למזלי דנה אמרה לי ביי ונזכרתי בזה XD

ואז אחרי שהן התקשרו לעשרות מוניות הגיעה מונית נסענו לרכבת ומשם לנתניה~
רוב הזמן הייתה לי בחילה נוראית משילוב של לחץ חרדה ועייפות והרגשתי שאני עומדת להתמוטט ברכבת. למזלי זה לא קרה ._.

בסופו של דבר הגענו לבית של דנה ושם החלפתי בגדים ונרדמתי אחרי דקה בערך. המיטה של אח שלה כ"כ נוחה.

קמתי בערך בשמונה וכאבו לי העיניים שטפתי פנים וראיתי שהן קצת אדומות ונפוחות אז הנחתי שבכיתי מתוך שינה, לא הכי מפתיע אותי, רוב היום עצרתי את עצמי שלא לבכות. 

ואז חזרתי לישון כי עדיין הייתי מותשת וקמתי שוב בערך בעשר ומשהו וגם דנה קמה .ס.
אחרי שהתאוששתי קצת מהשינה היא שלחה הודעה לניתאי(בחור חתיך שהיה בנשף שליאורה גררה לדנה וניסתה לגרום לה להתחיל איתו. בערך XD) והזכירה בצורה מחרידה אותי כשאני שלחתי הודעה לטניה. XD

בעשרה לאחת עשרה התארגנו ואבא שלה הקפיץ אותנו לתחנת אוטובוס שלי ואז נסעתי לי הביתה~
אחרי שגיליתי שהאוטובוס המזורגג שיקר לי ולא מגיע לצומת שאני צריכה ירדתי במרכזית של חדרה ותפסתי קו מוכר ומנחם ישירות הביתה~
תכלס, אני לא יודעת למה הלכתי כל כך מהר מהבית של דנה, כי ממש נהנתי שם למרות שרוב הזמן ישנתי, ויש מצב שאם לא הייתי כל כך מטושטשת מעייפות וסחרחורת הייתי בוחרת אוטובוס קצת יותר מאוחר כי אני ממש אוהבת את דנה ומעצבן אותי שאנחנו תמיד נפגשות לכמה שניות בכנסים ._.

אבל הו וול~ בפעם הבאה.

רק כדי לסכם לעצמי, הייתי אבודה ב:
(אבודה אומר חוסר ידע איזה אוטובוס אני צריכה לקחת או לאן לעזאזל אני צריכה ללכת.)

*כפר סבא

*תל אביב
*חדרה
*רמת גן

*עפולה(איך הצלחתי להאבד שם אין לי מושג. אבל תכלס זה היה המקום שהכי פחות הייתי לחוצה בו כי הוא קרוב לישוב שלי ואני בו פעם בשבוע בערך XD)

ויש מצב שהייתי יותר זמן באוטובוסים/רכבות מאשר ליד ציוויליזציה מוכרת XD

זה הסיכום של הנשף והיום וחצי האחרונים~ שבאמת היה קצת מאכזבים כי ציפיתי להרבה יותר אבל יש מצב שאם לא הייתי בחרדה מתמדת ברובם הייתי נהנת יותר XD"