לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אני רוצה להיות חתול.

Avatarכינוי:  הלוואי שהייתי חתול אנטיפת.

בת: 27





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
232425262728 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2014

אה כן צריך כותרת. *דמיינו כאן כותרת שמתארת את הפוסט*


וואו המון זמן שלא כתבתי כאן ._.

ואולי זה נראה לי הרבה זמן כי קרה המון בזמן הזה.

לא יודעת בכל מקרה!

היי 3:

כאן שלי שמשתדלת שלא להכנס לדיכאון אז היא הולכת לחפור לכם על דברים טובים שקרו לה בתקווה שזה יעודד אותה!

 

שנתחיל?~

יערה.

אנחנו ביחד, לא יודעת, היא אמרה לי שהיא מחבבת אותי, וכשהיא אמרה לי את זה עוד הייתי בקראש דיי נוראי על טניה, אבל החלטתי שכדי להתגבר עליה אני אצא איתה.

והאמת שכשהיא אמרה לי שיש לה משהו לומר לי דיי קיוויתי שזה זהו כשהצעתי לה לצאת הייתה לי תחושת ביטחון שמעולם לא הייתה לי.

אז שאלתי את יערה אל היא רוצה לצאת איתי, היא אמרה שכן, ו.. עכשיו אנחנו יוצאות.

לשמחתי הרבה, התגברתי כמעט לחלוטין על טניה, הבנתי באיחור קצת שמסתבר שזה פשוט.. לא היה.

כאילו, עם יערה ממש טוב לי, אני מרגישה יותר טוב, פיזית ונפשית, ועם טניה...זה  פשוט לא הלך.

לא נורא .ס.

אני מתחילה נורא לחבב את יערה בצורה רומנטית, ומפחיד לי כי זו פעם ראשונה שמשהו באמת יכול לעבוד ._.

זה אומנם מתקדם באותה מהירות כמו שזה התקדם עם כליל, ואני קצת מבועתת שהיא תהפוך להיות כליל2 אבל אני לא חושבת שזה יקרה ואני נורא מקווה גם שזה לא יקרה

זהו בערך בנושא יערה~

אני לא יודעת אם כתבתי כאן בכלל שזה נגמר עם טניה ._.

הו וול~ אם לא, אז זה נגמר .ס.

(עכשיו בדקתי, כן כתבתי על זה, אז אחלה אתם יודעים מה קרה! D: )

דברים אקראיים בחייה של שלי~

 

 אני נורא אוהבת את המיני דגל הזה. אני צריכה להשתמש בו יותר.

 התחלתי לצפות בשובר שורות, אבל השם הזה מעצבן אותי כי זה מזכיר לי את המשחק לכן אני אקרא לזה בשמו האנגלי! ברייקינג בד.

וזה פשוט אדיר. ומושלם. וג׳סי תעשה לי ילד.

בעיקרון בתקופה שבה עוד יחסית דיברתי עם מנדלסון הוא חפר לי עליה ואמר לי שאני חייבת לראות אותה אז זכרתי את השם והמשכתי בחיי.

ואז זה הגיע לVOD של הוט אז התחלתי לצפות בזה .ס.

ואני כל כך מודה לו על זה כי זה פשוט מושלם.

 אם כבר טלוויזיה, כולכם, קומו ולכו תצפו בכתום זה השחור החדש. זו פשוט סדרה מדהימה.

ראיתי אותה ממש מזמן, אבל עכשיו נזכרתי שלא כתבתי עליה. אז עופו לראות את זה.

מה גם שיש שם לסביות, אז אתם תהנו! 

 אני באה להארוקוןןןןןןןןן .ססססססס.

אחרי שכנועים רבים וויתור על מתנת היומולדת שלי ההורים שלי מסכימים לי לנסוע 3:

מה שכנראה יקרה זה שאני אלך לישון אצל חברה שלי במעלות ומשם איתה ועם סשה ועוד אנשים אנחנו ניסע ברכבת 333:

ואני כל כל מחכה לזה ;ס;

ואז אני גם אפגוש את יערה ואת דנה וענבר ושנל ודיה ואור ועוד אנשים שאני אוהבת ולא ראיתי כבר נצח.

 ממש השמנתי לאחרונה, וזה מציק לי, ואני מנסה לאכול פחות אבל זה לא מצליח.

וזה מתסכל כי אני לא רוצה לחזור להיות הכדור העגול והשמן שהייתי פעם, אבל אני לא מצליחה לרזות יותר, אתמול ניסיתי שלא לאכול כלום חוץ מירקות, אבל אמא שלי באה והכריחה אותי לאכול גם דברים אחרים.

 אני אודה באמת, אני קצת מתגעגעת לטניה, אבל אני משתדלת שלא לחשוב על זה ולהתמקד ביערה, ולפעמים זה עובד אבל יש ימים כמו היום שאני פשוט ישבתי באוטובוס ורק נזכרתי בשיחות ישנות עם טניה.

וישבתי עם אוזניות בפול ווליום ובדרך כלל ככה אני לא מסוגלת לחשוב, אבל הפעם.. זה פשוט היה לי במוח ולא הסכים לצאת.

יש מצב שזה כי היום הייתי צלולה יחסית ואנרגטית ובגלל זה זה היה ככה אבל זה גם הוריד לי את כל האנרגיות אז עכשיו אני קצת מתוסכלת.

 אני נורא מפחדת שאני אפגע ביערה, אני דיי מבועתת מזה.

כי היא באמת מדהימה ומקסימה  ואני אוהבת אותה, אבל.. אני גם יודעת שאיכשהו אני הורסת כל דבר אפשרי. וזה מפחיד אותי.

 

ועכשיו נגמר לי השיעור אז אני חייבת לעוף~

אחזור לחפור לכם מתישהו .ס.

 

 

נכתב על ידי הלוואי שהייתי חתול אנטיפת. , 25/2/2014 09:45  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איך... איך.


איך הצלחתי להרוס דברים כל כך? אני מוכשרת.

שלום לכם! אני קצת נוטשת כאן, סליחה על זה.

סאגת טניה נגמרה.

 

תמצות קל של כל מה שקרה - 

יום ראשון ללימודים - ראיתי את טניה לשלוש שניות. הראש שלי הסתחרר ומאז לא הצלחתי לשכוח אותה. 

פשוט הלכתי ופתאום מולי צצה אלוהים. גאד היא מושלמת. 

אחר כך - המשכתי לשים לב אליה ולא הפסקתי לרייר עליה במסדרונות.

שינוי בעלילה! היא מתחילה ללמוד איתי אנגלית וספורט.

אני נכנסת ללהלהלנד ומאושרת.

משהו כמו חודש וחצי אחרי - אני מוסיפה אותה בפייסבוק. אני קצת לא נושמת ושמה הרבה יותר לב לשטויות שאני מפרסמת בפייסבוק.

התחלנו לדבר. היא ליטרלי מושלמת.

היא יפה, היא חכמה, אכפת לה.

איכשהו, עד היום אני לא יודעת איך, הצעתי לה לצאת. ההפתעה זה שהיא הסכימה.

קיפצתי מאושר ברחבי החדר.

ואז ראיתי אותה יום אחר כך בבית ספר לא הייתי מסוגלת להוציא מילה ומאז לא דיברנו(בבית ספר לפחות)

בפייסבוק המשכתי להציק לה.

ואז ברגע של טמטום שלחתי לה הודעה שמגיע לה משהו יותר טוב או משהו כזה(תדפדפו אחורה, כתוב את זה שם) ואחרי שיחה ארוכה למדיי היא הסכימה לתת לי הזדמנות שנייה.

סוג של ניצלתי אותה(בדיליי אבל עדיין) וקבענו להפגש.

היא לא באה.

כן, די רציתי למות.
זו בערך הנקודה שהעבירו אותה הקבצה אז כבר לא למדנו אנגלית ביחד 

במשך ארבעה ימים אכלתי סרטים, ונלחצתי והתחלתי קצת לשנות את הדעה שלי עליה(עד אותו הרגע דיי הייתי מאוהבת בה לחלוטין. היא הייתה מושלמת מבחינתי. הייתי מודעת לפגמים שלה וזה מה שגרם לי לאהוב אותה אפילו יותר)

ואז היא שלחה לי הודעה, ואמרה שהיא רק שכחה.

ולא כל כך ידעתי מה לעשות, אמרתי לה שזה בסדר והלכתי לדפוק את הראש בקיר.

ומכאן הייתי סופר מבולבלת. מצד אחד הייתי סופר מאוהבת בה. מצד שני כשהייתי מנסה להזכר בה הרגשתי שאני מנסה להזכר במישהו שמת ממש מזמן.

ואז דיברתי איתה שוב ובהתקף פאניקה וחוסר ידיעה מה לומר לה שלחתי לה את ההודעה הבאה - 
I think we both know that all this... I don't even know how to call it, just doesn't work out I really like you, but.. it's just doesn't work you should go and find for yourself a proper girl, one that is isn't a complete asshole and coward. So... let's just leave it, and pretend it never happend?

והיא ענתה "הו..אוקיי"
ומשם לא עניתי לה. לא ידעתי מה לענות. פחדתי לענות.

ואז זה נגמר.

הבעיה? אני הבנתי באיחור שאני עדיין מאוהבת בה, אני סופר מתחרטת על כל מה שקרה, ובאופן כללי אני רוצה להרוג את עצמי על שעשיתי את זה.

ועכשיו אני סופר מובכת בבית ספר מלראות אותה, או את החברות שלה ולספורט אני כבר לא מגיעה, פשוט כי אני לא מסוגלת לראות אותה.

ודי זה מזעזע.

 

אני דיי גוססת לאיטי, אני מרגישה רע 24/7 קשה לי לאכול כי יש לי בחילות ורוב הבקרים אני קמה ומקיאה את נשמתי החוצה.

באופן כללי, השנה הזו מזעזעת. 

אני בקושי הולכת לבית ספר, אני לא מרגישה טוב כמעט כל היום ואין סיבה נראית לעין לכל זה.

עשיתי בדיקות דם ולא מצאו שום דבר חריג ואני כבר קצת מיואשת

קשה לי לישון בלילה ולא יודעת, הרגשה מציקה שאופפת אותי כבר מתחילת השנה

 

עוד חודש בדיוק יש לי יומולדת ומעצבן לי.

אני שונאת את היומולדת שלי, זה רק מזכיר לי שאני גדלה ולרוב לא בא לי לגדול.

אבל לא נורא~

אני תוהה אם השנה כמו בשנה שעברה אני אוריד את המידע הזה מפייסבוק שלושה ימים לפני ואחזיר אותו יומיים אחרי, ומצד שני הרבה אנשים לא מודעים לתאריך שלי או זוכרים אותו XD

נראה כבר מה נעשה~

 

אין כל כך עוד מה לספר~

החיים שלי דיי משעממים 

 

בהביי לכם~

 

 

נכתב על ידי הלוואי שהייתי חתול אנטיפת. , 12/2/2014 13:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





6,614
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מתוסבכים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להלוואי שהייתי חתול אנטיפת. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הלוואי שהייתי חתול אנטיפת. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)