לא אכפת לי שאני חופרת בפוסטים.

למה היא חייבת לעשות לי את זה? כל פעם, שאני מתחילה להיות בסדר, לקבל את מה שהיא עושה, היא באה ונותנת לי סטירה שמפילה אותי שוב.

היא מנסה בכוח להרוס אותי?

היא סיפרה לי שהוא והיא נפרדו היום בגלל אמא שלו, אחלה.
ואז היא התחילה לספר לי עליה ועליו, ואז היא שלחה לי את מה שאמא שלה שלחה לה, ואז היא שלחה לי את מה שהיא ענתה לה.

בתוך זה היה את המשפט הזה:
"הוא טוב אלי יותר ממה שכל אחד אחר היה. "
ואני פשוט התרסקתי.
שתספר לי מה שהיא רוצה עליו ועליה, זה יכאב, אבל זה עדיף מאשר שהיא תגיד שהוא, שנפרד ממנה רק כי אמא שלו ביקשה, היה טוב יותר ממני.
אני לא אומרת שאני מושלמת, אבל אני פאקינג עשיתי את כל מה שיכולתי בשבילה, זה לא מספיק?
אז כששאלתי אותה על זה היא כתבה לי:
"היי, זה לא נכון, אם אני יכולה להצביע על מישהו מכל העולם שאני לא זוכרת דבר אחד גם הכי פעוט בעולם שלא הסתדר לי איתו זאת את..."
אה, באמת? אז למה נפרדת ממני? למה היית צריכה ללכת למישהו שהיית איתו בדיוק שבוע? אפילו בלי לחכות שיעבור זמן, יום אחר כך כבר היית איתו.
למה היית צריכה לעשות את כל זה? זה באמת היה שווה לך את זה?

והיא אפילו לא מבינה מה היא עושה.

אני רוצה לנתק איתה כל קשר אפשרי, כי בינתיים, היא רק פוגעת בי שוב ושוב.
אבל אני לא מסוגלת, למה? כי אני לא רוצה שהיא תפגע.
אני פשוט מטומטמת.

אז לכליל יש חבר חדש.
כן, שבוע אחרי שנפרדנו היא כבר עם מישהו אחר.
ומסתבר שהם ביחד מיום רביעי או חמישי שעבר(לא בטוחה ומעדיפה לא לדעת.) משמע? יום או יומיים אחרי שנפרדנו היא כבר עם מישהו אחר.
ואיך גיליתי על זה שיש לה חבר? לא, לא היא אמרה לי.
הופיע על הקיר שלי שמישהו תייג אותה בתמונה.

איזוו תמונה? שלה מתנשקת איתו.

הו והוא שם אותה כפרופיל וכנושא הוא שם את התמונת פרופיל שלה.

תמונה שבה הוא מנשק אותה על הלחי.

ועכשיו, ברצינות, כבר לא אכפת לי אבל שלפחות תגיד לי.

שאני לא אצטרך לראות את זה פתאום בלי התראה מוקדמת.

וזה פגע בי.

כי זה גורם לי להבין שהיא באמת רצתה להפרד ממני.

שכל הניסיונות שלה לגרום לי להפרד ממנה ולהכניס לי את המחשבה שהיא לא טובה מספיק היו רק בשביל שאני אפרד ממנה כדי שהיא לא תצטרך לעשות את זה.

ובגלל שלא ויתרתי היא עשתה את זה.

היינו ביחד כמעט שלושה חודשים, המעט שהיא חייבת לי זה להגיד לי שיש לה חבר חדש.

בייחוד כשהיא ממשיכה בכל זאת להגיד לי שהיא אוהבת אותי.

אולי אני סתם דרמטית.

"את יודעת, לפעמים אני חושבת שדברים נועדו לקרות.."
"ואם אבא שלך ימות, גם אז תגידי שאת חושבת שדברים נועדו לקרות?"
"אולי יש לזה סיבה, אולי הוא ימות בשביל להציל את העולם או בשביל להציל כמה אנשים.." 
"זו סתם דרך לייפות את הדברים, אם הוא מת הוא מת. אף אחד לא מת עם סיבה, כולם מתים כי הם מתים, אני יכולה למות עכשיו."
"לא את לא.."
"רואה? עצם העובדה שהתייחסת לזה במקום למה שאמרתי לגבי המוות התיאורטי של אבא שלך כבר אומר שאת יודעת שאני צודקת ומעדיפה לנסות לגרום לי לשכוח את זה."
"את בכל זאת לא יכולה למות עכשיו."
"הנה, את ממשיכה."
"בסדר, את צודקת, מרוצה? עכשיו, את לא יכולה למות."
"למה?"
"כי זה לא יהיה בסדר."
"ומה יהפוך את זה לבסדר?"
"סיבה."
"שעמום זו סיבה?"
"שעמום זה מצב, שעמום נועד כדי שיפרו אותו."
"ואם אני אפר אותו על ידי התאבדות?"
"אז זה יהיה מטומטם."
"איך קובעים אן משהו הוא מטומטם?"
"אצל כל אדם זה נקבע אחרת אני מניחה.."
"אז אצלך זה יכול להחשב מעשה מטומטם ואצלי זה יכול להחשב מעשה לא מטומטם."
"למה להרוס את החיים שנתנו לך?"
"נתנו לי?"
"כן, אלוהים נתן לך חיים, זה חטא להרוס אותם ולקטוע אותם בטרם עת."
"ממתי אני מאמינה באלוהים?"
"אני לא יודעת.. אבל את חברה שלי. ואני כן מאמינה באלוהים, אז אני לא רוצה שתחטאי."
"למה שיהיה לי אכפת אם אני אחטא? למה לך אכפת?"
"כי אני אוהבת אותך ואת יקרה לי?"
"מה זה אהבה?"
"רגש כלשהו אצל אנשים.."
"יש סוגים שונים של אהבה?"
"כן, יש אהבה רומנטית ואהבה.. ידידותית."
"מה ההבדל?"
"אני לא יודעת להסביר.."
"אז איך את יודעת שזה קיים?"
"כי ככה זה."
"אז את מקבלת את זה כעובדה אבל את אפילו לא יודעת להסביר את זה?"
"כן."
"את טיפשה."
"את לא תקראי לי טיפשה."
"למה?"
"כי זה לא מנומס. לא מכובד. ופוגע."
"אני מצטערת?"
"את צריכה להצטער."
"אז אני מצטערת."
"זה כבר לא שווה את זה, את לא עושה את זה באמת, רק כי את יודעת שאת צריכה."
"אז מה אני אמורה לעשות?"
"כלום, לא שוב. עזבי את זה."
"אז מותר לי לקרוא לך טיפשה?"
"לא."
"אבל אמרת שאני לא צריכה לעשות כלום, זה הופך את זה לבסדר לא?"
"את צריכה לבקש סליחה."
"אבל ביקשתי ואמרת שזה לא נחשב כי אני ידעתי שאני צריכה."
"אני התכוונתי שלאותו מקרה זה לא נחשב. אבל בעתיד אל תשאלי, פשוט תבקשי סליחה."
"בסדר, אני מצטערת.."
"לא, לא. את לא צריכה להגיד את זה עכשיו."
"אבל אמרת לי לבקש סליחה."
"אוח.. לא חשוב. תשכחי מזה, אסור לך לקרוא לאף אחד טיפש או טיפשה."
"אבל למה?"
"כי זה לא מנומס."
"מי מחליט מזה דבר מנומס ומה זה לא?"
"אנשים."
"אבל למה הם מחליטים דווקא ככה? הם היו יכולים להחליט גם אחרת."
"אבל ככה זה נוצר, התגלגל מאחד לשני ונוצרו הנימוסים."
"איך נוצרים דברים?"
"תלוי איזה דברים.."
"צמח, לדוגמא."
"צמח נוצר מזרעים או פקעות."
"ואיך נוצרים הזרעים או הפקעות?"
"פקעות גדלות באדמה והזרעים בפרי של הצמח."
"אז האדמה גורמת לפקעות לגדול לבד? ומאיפה נוצר הפרי?"
"לא בדיוק.. בערך. והפרי נוצר מהצמח."
"אוקיי. אבל רגע, אמרת שבשביל צמח צריך זרעים, ואם בשביל זרעים צריך פרי ובשביל פרי צריך צמח אז איך זה הגיוני? פשוט היה פעם צמח שממנו גדל הכל?"
"לא.. אין לי כוח להסביר."
"מאיפה בא כוח?"
"מה זה כל השאלות האלו? אני לא יודעת."
"אני מבינה.. אני אלך עכשיו."
"רגע, לאן?"
"בחזרה."
"בחזרה לאן?"
"לשם."
"שם?"
"כן, שם."
"איפה זה שם?"
"איפה זה פה?"
"פה זה.. פה."
"אז שם זה שם."
"אבל שם איפה? בחלל? על כדור הארץ? חמש סנטימטרים מכאן?"
"את אדם עם המון שאלות."
"אני אדם סקרן. ולהזכירך את שאלת מקודם לא מעט שאלות"
"אסור לי לשאול שאלות?"
"מותר לך."
"ואת תדעי את כל התשובות?"
"אני אשתדל."
"אני חייבת ללכת."
"לא רצית לשאול שאלות?"
"גם אם רציתי, אין לי את הזמן."
"למה אין לך זמן? מה השתנה עכשיו?"
"כלום."
"כלום?"
"כן, כלום."
"אז למה את צריכה ללכת?"
"כי אני צריכה."
"מה הופך אותך לצריכה?"
"צורך."
"מאיפה נובע הצורך הזה?"
"מהמוח אני מניחה."
"את אדם משונה."
"אמרה המשונה."
"אני חושבת שאפשר לסכם ששתינו משונות."
"אפשר."
"את לא היית צריכה ללכת?"
"אני עדיין צריכה."
"אז למה את לא הולכת?"
"מי אמר שאני לא?"
"את עדיין כאן."
"ועכשיו כבר לא."
"היי! רגע! לאן את נעלמת?"
"לשם."
"שם?"
"כן, לשם."
"תהני לך ב.. שם."
"תודה לך.. תהני לך ב.. פה."
"את אדם משונה."
"שתינו משונות."
"זה נכון."
"זה נחמד להיות משונה."
"כן, כן זה כן."

היא נעלמה.

אני אדם מטומטם.

למי שלא יודע(איך אתם יכולים לא לדעת?) לבלוג של פפי יש יומולדת D:
(היה אתמול יותר נכון XD) 

וכהיותי בלוגרית נאמנה, וקוראת אובססיבית(למרות שלרוב אני לא מגיבה מעצלנות.) פוסט התלהבות מפפי .ס.
~כן, שקט. לי יש גרזן ואני לא מפחדת להשתמש בו.~ 

קודם כל




 פפי נכנסה לי לבלוגגגגגגגגגגגגג ~צרחות של פרחה~

וגם דסט אנ' בונס(תמיד תהיתי מי זה/זאת, ראיתי אותו/ה ברשימת קוראים של ידידות שלי ותמיד קיוויתי שיום אחד יכנס גם לשלי.)

אבל בחזרה לצרחות הפרחה~

אמגגגגגגגגגגגגגגג!
 ~נשימה עמוקה~

אוקיי אז.. כמו שמצויין למעלה לפפי יש בלוגולדת! אז הנה ברכה מכל ליבי ♥

לפפי,
אני אהיה כנה ואומר שחיפשתי בגוגל 'ברכות לבלוגרים' אבל זה הניח לבד וחיפש לי במקום 'ברכות לבוגרים'.

אז לא תיהיה לי עזרה כשלהי והברכה הזו תהיה נוראית 3:

אז ככה,

רוב הסיכויים שאת אפילו לא מכירה אותי ומהפעמים היחידות שנכנסת לי לבלוג זה היה כנראה בגלל שקישרתי פוסט אחד או שניים לנושא החם או שסתם משהו בחלל הישראבלוגרי שאב אותך לכאן דרך חור תולעת.
אז היי לך 3:
~מבט מלחיץ~ 
מזל טוב על שנה שלמה בישרא.

שנה שבה התפתחת,

גדלת,

צמחת,

ניפצת ציפורן וחזית בה נכנסת לבשר,

קיבלת כניסות לבלוג רק בגלל חיפוש המילה 'ציצים',

בלעת מספיק שפתון כדי שתהיי חולה,

קבעת שיא במשחק כלשהו שבן דוד שלך שיחק בו באייפון של אמא שלו רק בשביל שהוא יראה את הפרצוף המחייך שלך במקום הראשון לנצח,

גלגלת סיגרים(או מאפה עלים אחר) עם סבתא שלך,

גילית שבהית בפסל,

מסגרת פאזל שקנית לאבא שלך ורק השנה סיימתם ותליתם,

ועוד המון דברים שהיריעה(או הפוסט) קצרים מלהכיל(או בקיצור, אני פשוט עצלנית בשביל לכתוב הכל.)

 אז מזל טוב 3:

העייפות מתחילה להשפיע והאמת שאין לי מושג איך להמשיך את הפוסט כי רק רציתי להשוויץ בתמונות שלמעלה שמראות שפפי נכנסה לי לבלוג(למרות שהיא נכנסת לעשרות ואם לא מאות בלוגים בשבוע ._.)
אז.. יאיי D:

 ולמי שלא יודע מי זאת פפי.

~בושה!~

הנה לך ציור מקסים לסיום בהשראת הציורים של ג'ואי <:

למי אכפת שהוא לא מקסים וששל ג'ואי נראים הרבה יותר טוב? ;ס;

העיקר הכוונה לא? Q-Q

אז אסיים את הפוסט הזה(שנראה קצת אובססיבי ._.")

במזל טוב נוסף

(חוסר העייפות מתחיל להשפיע עליי כמעט כמו סמים.)

לא, אני לא מתכוונת לזוגות דביקים, אותם אני שונאת ברמה אחת(למרות שאני וכליל היינו דיי דביקות ._.)
אני שונאת אנשים שלא מבינים רמזים ושלא מבינים שהם קרציות =.=
זאת אומרת, אני קרצייה. קרצייה מוכשרת.

המון אנשים אמרו לי "פשוט לכי, תעזבי אותי כבר!" ולא עזבתי חלק כי היה לי משעמם מדיי אז נדבקתי והתקרצצתי עליהם וחלק כי ידעתי שאסור לי לעזוב אותם כי הם לא באמת רוצים.

אבל לרוב סתם הייתי קרצייה משעמום~
אבל יש יותר מדיי אנשים, שאני לא אוהבת. שאני מתרחקת מהם והם כמו גומי. מתרחקים מתרחקים מתרחקים ובסוף חוזרים ממש ממש מהר ובצורה כואבת.
הוי נו, אני מסבירה את זה כמו נעל ._.

בקיצור, יש אנשים, שאני לא אוהבת ורוצה שיעזבו אותי, ולא משנה כמה אני מתנהגת אליהם כמו כלבה כמה שיותר כדי שישנאו אותי, הם נשארים שם.
תבינו כבר רמזים לעזאזל!
ברצינות, יש מישהו, שאני לא סובלת.

לא חשוב איך הכרנו, וחשבתי שזה סתם יהיה שיחה אחת וזהו, אבל לא. הוא המשיך לחפור לי.

לא משנה מה ניסיתי הוא נדבק ולא ירד. כמו שדם נדבק לבד אם מנסים לשטוף אותו במים חמים.

אז בשלב מסויים נמאס לי והתחלתי לשקר לו, כדי לעצבן אותו, להתחמק ממנו ועשיתי כל דבר אפשרי, גם דברים נחמדים וגם דברים מטומטמים.

לא חשוב~
 עבר זמן, הוא חשב שאני זונה ששוכבת עם כל דבר ובכל מקום(אמרתי שעשיתי הכל ._.), לסבית, עם שני אנשים בו זמנית, עוסקת בפולחני שטן(שם קל יותר מאשר וודו וסיאנסים XD), מקועקעת ומחוררת D:

אבל הוא עדיין נדבק אליי =.=

בשלב מסויים אמרתי לו "טוב יודע מה? יש לי משהו לספר לך. כי מה שסיפרתי לך עליי? זה שקר."
לא עזר.

ועכשיו הוא הזמין אותי ליומולדת שלו והדבר היחידי שעשיתי זה לבאס לו את הצורה, להגיד לו שאני לא יכולה לבוא ושאני לא רוצה.
ואחרי חצי שעה של שיחה, פשוט התנתקתי.

ועכשיו הוא הוסיף אותי לאיוונט ולקבוצה של היומולדת שלו.

Really?
 הו וואו, הוא אוהב את זה שאני מתחייסת אליו זוועה? כאילו ראבק. תעזוב אותי!

לא נורא, אני רגילה להצקות ולדביקות שלו כבר קרוב לשנה.

ועכשיו מישהו חדש התחיל =.=

אבל למזלי התקנתי משהו יעיל נגד מעצבנים! תוסף unseen לפייסבוק! אז אני מסננת את שניהם בקביעות לפני שזה יהפוך לחמור יותר XD
הו וול~
אם הוא(הראשון) לא יעזוב אותי בקרוב אני בטוחה שסטירה פומבית וצרחת "תעזוב אותי!" תעבוד 3: 

ובמצב בערך אופטימי זה~

לילה טוב XD

(הנה דנה, מרוצה? חוץ מהלוגו הבלוג כבר לא אימו לחלוטין ס.ס)

רק עכשיו אני מתחילה לעכל את זה.
באמת נפרדנו.
זהו. זה נגמר.
בהתחלה קיבלתי את זה בסדר, כאילו אחלה, נפרדנו לא קריטי.
אבל לא יודעת.. עכשיו.
אני באמת מפנימה את זה.
קשה לי לנשום, יש לי לחץ מעצבן כזה בחזה והדבר היחידי שאני רוצה לעשות זה לבכות ודווקא הפעם אני לא מצליחה.
נורא קשה לי לא ליפול לזה שוב.
זו הבריחה הקלה ביותר.
אני יכולה פשוט ללכת לשירותים לקחת משם סכין, ואף אחד לא ירגיש.
אני לא מסוגלת יותר.
אני רואה אותה כן ממשיכה, יוצאת עם חברים לבלות, לאכול, נהנת.
אני לא מסוגלת.
כשנפרדנו היא ביקשה שלא נתרחק, כן. כי זה הולך להיות הדבר הכי כיף בעולם להמשיך לדבר איתך כשכואב לי שוב ושוב.
תסבירו לי למה? היא אמרה שטוב לה איתי. שהיא אוהבת אותי. היא עדיין אומרת לי את זה. אני עדיין אוהבת אותה.
נו יופי. עכשיו התחלתי למרר בבכי כמו ילדה מטומטמת.
אני באמת לא מצליחה להבין מה קרה בכמה ימים האלו. מאיפה נכנסה לה המחשבה המטומטמת שלה שהיא "לא מספיק טובה" ולמה היא נשארה שם.
זה רק גורם לי לחשוב, מה אם היא כבר רצתה להפרד ורק ניסתה למצוא דרך "קלה" יותר? שאני אצפה לזה או משהו ואז זה יהיה קל יותר.

אני לא רוצה ליפול לבור הזה שוב.
לא רוצה ליפול שוב בכלל. 
למה הכל חייב להיות כל כך מסובך? 

פשוט נמאס לי.

אז.. סיימנו בית ספר
יש לי תעודה סבירה, והתקבלתי לביולוגיה-גיאוגרפיה
וכמובן, אני בחמש יחידות אנגלית
וזה אומר שאני אוכל ללכת לשגרירים ולתרגום, הידד! שבע יחידות אנגלית XD
אני ממש ממש מאושרת 3:

אז כן, אני צריכה לעשות מבחן קיץ, אבל היי, כבר שלוש שנים זה ככה, אני לא מופתעת .ס.

מה שכן, חלק מדכא יותר~
סיימתי כיתה ט'.
אני עולה עכשיו לתיכון, זה הולך להיות הרבה יותר לחוץ וקשה.
אני נפרדת מהכיתה שלי שרק עכשיו התחלתי לחבב את רוב בה.
אני נפרדת מהמחנכת המדהימה שלי.
אני ממש ממש אוהבת ואהבתי אותה, וקצת קשה לי לחשוב מה יהיה בלעדייה.
אבל נסתדר, שנה חדשה, מורים חדשים 3:
ואני גם אבוא אלייה כמעט כל יום ואחבק אותה XD

חזרה לחלק מעודד~
אני גם בשלוש יחידות מתמטיקה, זה לא מעולה, אבל זה משהו.
אני רק צריכה לקוות שהתעודה שלי תהיה מלאה מספיק למרות שאין לי 5 ._.

למה אני חייבת לרצות ללמוד וטרינריה ולא מקצוע נורמלי כמו להיות פירסרית ומקעקעת? ;-;

אז... נקווה לטוב.

בינתיים, אני מאושרת

(בלאט נו, אני חופרת מדיי לאחרונה ;-;)

אז אני וכליל בערך נפרדנו.
בכמה ימים האחרונים היא החליטה שהיא לא טובה מספיק בשבילי, שמגיע לי משהו יותר טוב.
ניסיתי להסביר לה שזה לא ככה.
אמרתי לה כמה פעמים, שלא אכפת לי, ושאני לא רוצה מישהו אחר.
היא לא הצליחה להבין.
כמה פעמים היא גם אמרה שאני צריכה להפרד ממנה ולחפש מישהי טובה יותר.
בשלב מסוים אמרתי לה שאם היא רוצה להפרד, אז שתיפרד ממני היא ושאני לא מתכוונת לעשות את זה כי היא מדברת שטויות.
אז אתמול, יומיים אחרי, היא החליטה.
וביקשה הפסקה, וזאת לא הייתה בדיוק פרידה, אני יודעת.
אבל אני גם יודעת שלא נחזור, ושזה נגמר.

וכן, אני לא יכולה להכחיש שזה עצוב לי.
כי אהבתי אותה.
אבל.. ציפיתי לזה.
ידעתי שניפרד בסופו של דבר, לא יכולנו לראות אחת את השנייה המון כי אמא שלי לא הבינה את ההתעניינות הפתאומית שלי בירושלים ובגלל זה לא הסכימה לי לנסוע הרבה ובכלל.
ואני גם לא יכולתי להסביר לה כי היא לא יודעת שאני בי.
ולה היה אסור לנסוע אליי(ההורים שלה ידעו, והם הומופובים.)
אז יצא שלא יכולנו להיפגש.
(דנה אם את אומרת אמרתי לך אני אסע עד אלייך ואצלוב אותך D: )
 
אז זהו.
זה נגמר.

אם אתה מכיר את הבן אדם, מדבר איתו המון בסקייפ, פלאפון, פייסבוק, ובשלב מסויים רוצה להיפגש, אז אחלה 3:

את החברים הכי טובים שלי הכרתי מהאינטרנט.

האדם הראשון שפגשתי דרך האינרטנט היא חברה טובה שלי, דנה, הכרתי אותה דרך בלוג הסיפורים שלה, הגבתי לה על פוסטים ואז הצעתי לקשר אותה לסופרת שאני מכירה ומזה התחלנו לדבר בפייסבוק 3:

ובסופו של דבר כשההורים שלי נסעו לנתניה נראה לי הם הסכימו לזרוק אותי אצלה ואז נפגשנו לראשונה .ס.
באותו היום בעצם פגשתי אותה את ליאורה את פטיבר אמה ונעה XD
(לפני זה הכרתי רק את דנה ואת פטיבר קצת)
וזה היה נורא נחמד האמת.
אני זוכרת איך נורא נורא נלחצתי מזה, כי כל הזמן חשבתי "מה אם הם ישנאו אותי? מה אם היא תזרוק אותי מהבית שלה? מה אם אני אחליק במדרגות? מה אם אני אשבור את היד? מה אם אני אדבר מהר מדיי ואף אחד לא יבין מילה? מה אם אצא מטומטמת? לאלאלאלאלא! לא הולכת ;;"
אבל חוץ מהתיישבות על פיצה זה הלך דיי אחלה .ס.
והבנתי שרוב הלחץ שלי נבע מזה שזו הייתה הפעם הראשונה שאני נפגשת עם מישהו שאני מכירה מהאיטרנט ורק ניסיתי לשכנע את עצמי לא ללכת למרות שרציתי XD
אבל מאז אני נפגשת עם המון אנשים שהכרתי דרך האינטרנט וכבר לא לחוצה בשיט D:

וגם החברה שלי(כליל) היא מישהי שהכרתי באינטרנט XD

אז בתכלס? היום כשאפשר באמת לוודא שהאדם שאתה מדבר איתו הוא מי שאתה מדבר איתו(למרות שלפעמים אי אפשר להיות בטוחים ב100%) פגישות דרך האינטרנט זה אחלה, מכירים המון אנשים והרבה פעמים זה גם נותן ביטחון, כשמישהו מכיר אותך באמת ואז אתה גם נפגש איתו.

 אז לסיכום של הפוסט הזה, אני בעד לפגוש אנשים דרך האינטרנט, זה אחלה, ואם נזהרים ולא נפגשים רק אחרי שיחת צ'אט זה גם יכול להיות ממש כיף 3:

היה לי משעמם, אני עוד עובדת על המצגת לאמא שלי אז החלטתי לעשות הפסקה קטנה ולהכנס לבלוג.
ואז תהיתי אם מישהו הוסיף אותי לקבועים שלו אז נכנכסתי לרשימה של מי שהוסיף אותי לקבועים וראיתי את זה:


 

אז דנה מצאה את הבלוג.
אין לי מושג איך, אולי בגלל הבלוג של מיטל כי זכרתי שהיא קראה שם, אבל לא ידעתי שהיא עדיין קוראת שם ._.

אבל האמת? שכבר לא כזה קריטי לי אם היא קוראת כאן או לא, בעיקר כי אין לי כוח להחליף שוב את מספר הבלוג והכל מתוך עצלנות XD
רק דנה, בפעם הבאה, בבקשה תגידי לי, כמעט חטפתי התקף לב כשראיתי את הבלוג שלך שם 0.0

אז.. היי גם לך דנה .ס.

נורא משעשע אותי שאני בדיוק מסיימת לכתוב עכשיו פוסט שמדבר גם עלייך בהקשר לנושא החם XD 

אז ביום שישי למי שלא יודע(איך אפשר לא לדעת? XD) התקיים מצעד הגאווה 3:
ונסעתי.
היה כ"כ אדיר *-*
התעוררתי בבוקר, התלבשתי ונסעתי 3:

באוטובוס, התלבשתי בבגדי הריינבו שלי מפורים (כי ההורים שלי לעולם לא היו מסכימים לי לצאת ככה מהבית)
ואז המשכתי בנסיעה 3:

בשלב מסויים עלו המון חיילים ואני ישבתי מאחורה ואז הם התחילו לדבר איתי על המצעד, אחלה XD
מגיעים לת"א~
יורדים בעזריאלי, והולכים ברגל לסנטר כי הרבה רחובות חסומים וזה יותר יעיל.
מגיעים לסנטר.

מחכים לאור.

מחכים.

מחכים.

מחכים.

מחכים.
נכנסים לסנטר וקונים כפפות ריינבו מברוריה, נאבדים בסנטר לכ20 דק' ואז יוצאים לשער שלוש.
מתיישבים על הרצה בחוץ ומחכים שוב ולאור ס.ס

בסוף היא אומרת לי ללכת לשער 7 ומשם לזרום עם האנשים XD

אחלה.
הגעתי לגן מאיר.

כ"כ הרבה אנשים o.o
לא נורא, נסחפים/נדחפים ואז נכנסים אני מתחילה להתקדם פנימה ומחפשת את אור ומוצאת את נטע ויעל, הידד! D:
אני מחבקת את שניהם ורואה שיעל קצת היסטרית כי היא איבדה את עומר אבל אני חייבת ללכת אז אני אומרת לה בהצלחה והולכת למצוא את אור.

מוצאים את אור, הידד! D:
היא מכירה לי עוד כמה אנשים ואז הולכים לחפש את הדוכן של איגי, שלי רוצה לפגוש את טומי ס.ס
אבל, טומי לא שם ;-;
ממשיכים ללכת ולחפש אחריו אבל לא מוצאים אותו, הו וול.
מהלכים מעט ברחבי גן מאיר, רואים את עומר פרפורי(הוא ממש רזה! 0.0) מוצאים מניפה ואז אחרי שוטטות קלה ולקיחת המון סטיקרים הולכים עם המצעד 3:
שכבר יצא~
לא נורא, יש עוד המון אנשים בדרך שעוד הולכים אז אנחנו יודעים לאן ללכת XD

הלכנו קצת, שמנו עוד המון סטיקרים(כמו i♥Girls או Bisexual או עוד המון דברים אחרים XD) והמשכנו ללכת 3:

מתנו מחום ובאמצע הלכנסו לסנטר כדי לפגוש את דנה אפיקי מנדי ומסתבר שגם פטיבר XD
הגענו אליהם, התחבקתי איתם, דיברנו קצת, הכרתי את אורן הנחמדה להפליא ואז התיישבנו על ספסל ליד כלי זמר 3:

אחלה XD

היה שם נורא כיף ואז הם היו צריכים ללכת לאוטובוס אז נפרדנו ואני ודנה הגענו למסקנה שאנחנו חייבות להפסיק להיפגש לחמש דקות וזהו XD

בכ"מ אחרי זה הלכנו למקדונלס נגמר לי הכסף לחלוטין(חוץ מנסיעה הביתה) פגשנו כמה אנשים נורא נחמדים ואז איתם הלכנו לים 3:

שם ישבנו קצת, ואז דיברנו עם נטע ותמיר(החבר שלו) והם באו אלינו <:
ואז הם הלכנו לים ואנחנו נשארנו שם XD

הם היו כל כך חמודים ביחד X3
אני ואור התנהגנו כמו הפאנגירלס האובססיביות שאנחנו ובהינו בהם כשהם היו בים ואז האנשים שבאו איתנו הלכו ואיתם הלך אורי ואז נשארנו אני נטע תמיר ואור לבד.

ואז דיברתי עם שנל וחיכיתי שהיא תבוא XD

אחלה, היא מגיעה אחנו מתיישבות ומדברות 3:

היא ממש חמודה ;;

ואז היינו צריכות ללכת ואז כולנו נפרדנו ואני ואור הלכנו לבית שלה XD

הלכנו לאלנבי ושם חיכינו למונית שירות כי האוטובוסים כבר הפסיקו לעבוד ועד שמונית עצרה כמעט התאבדנו.

בסוף הגענו אליה הביתה אכלנו התקלחנו וראינו סרטים XD

אז הלכנו אליה לחדר ושם היא לא נתנה לי לישון עד שכבר היה ממש מאוחר ושתינו נרדמנו XD 

מתעוררים בבוקר~

ישבנו אצלה בחדר ושרפנו זמן עד שדיברנו עם נטע ותמיר וקבענו להיפגש שוב בים.

אנחנו כמובן איחרנו בשעתיים והם רצו לרצוח אותנו אבל לא נורא, הם סלחו לנו XD

אז הם שוב נכנסו לים, אני ואור שוב בהינו בהם(שקט! הם היו חמודים נורא ;;) ואז הם חזרו, אני ואור הלכנו לים ואז יצאנו ישבנו איתם שתי דקות ואז הם התארגנו והלכו XD

לא נורא, זאת הייתה אשמתנו XD

ואז אנחנו נכנסו לים עם כל הבגדים שלנו, ואז כשיצאנו הבנו שאנחנו חייבות להתנקות ._.

אז הלכנו לשירותים שהיו שם והתקלחנו וניקנו את בגדים שלנו בערך בעזרת הכיור! D:

אנחנו חכמות XD

ועד שיצאנו כבר היה חשוך ._.

אז הלכנו לסנטר כדי למצוא אוטובוס ואז רצינו להסתובב קצת בסופר-פארם רק בשביל הכיף, אבל אז אמא שלי התקשרה והתעצבנה שלא דאגתי לבדוק אוטובוסים, אז יצאתי מהר לתחנת אוטובוס ומשם לתחנה המרכזית.
אז כשישבנו בחוץ בתחנה נפרדנו ועליתי לאוטובוס וחזרתי הביתה~

עכשיו אמא שלי לא מסכימה לי לנסוע שוב לת"א לבד כי אני לא אחראית, וטוב.. זה נכון ._.

אבל נקווה שהיא תתרכך קצת למרות שזה קרה כבר שלוש פעמים שלא דאגתי לאוטובוס חזרה מת"א.

אני קצת לחוצה שהיא לא תסכים לי שוב לעולם לנסוע לת"א אבל יהיה בסדר? ;;

והממ.. זהו נראה לי, קרו עוד כמה דברים במהלך היומיים האלו, אבל אין לי כוח לפרט XD

אז בפעם אחרת 3:

אבל מה שכן, המצעד הזה עודד אותי כן לספר להורים שלי שאני בי.

אני מקווה שאני באמת אצליח.

(אני כנראה אכתוב מאוחר יותר(עוד שבוע בערך) פוסט על משהו שקשור לזה, אז היכונו לחפירות)

 וזהו נראה לי XD

בהביי לכם~

מחר המצעד.
קצת קשה לי לעכל את זה שאני באמת הולכת כי אני ממש מתרגשת XD
אם ההורים שלי לא יבטלו הרגע האחרון אני: 

אני כנראה אפגוש שאם את ענבר אם ההורים שלה יסכימו בסוף,  
אני אשן אצל אורה בסופ"ש,
אני אולי אפגוש את דנה ואפיק,

אני אראה את נטע ותמיר(הזוג הכי חמוד שאני מכירה *-*),

אולי, אבל ממש ממש ממש ממש ממש אולי, אם כליל תצליח להגיע(מה שכנראה לא יקרה ><) אני אראה גם אותה 3:,

אני אראה את פרפורי,

אני אקנה עוד דברים לאוסף דברי הריינבו שלי 3:,

ובכללי כנראה יהיה ממש אדיר 3:

נקווה שאני באמת אלך?