לפני שש שנים כתבתי פה מכתב פרידה לסבתא.
לא חשבתי שאצטרך לכתוב גם לך.
כל כך לא צפוי. אמנם חיית חיים ארוכים ומספקים ועדיין מרגיש שנקטפת בשיא.
עבר יותר מחודש ואני עדיין לא מעכלת, אפילו שראיתי את הקבר מרגיש לי שבשבת תבוא לאכול איתנו כמו תמיד.
אני לא רוצה להאשים את הרופאים
לשאול מה היה קורה אם פשוט לא יעזור
אבל זה כל כך בלתי נמנע וזה הדבר היחיד שעובר לי בראש.
סבא, מקווה שפגשת את סבתא בגן עדן אחרי כל כך הרבה שנים של געגוע, תמסור לה שגם אנחנו מתגעגעים פה למטה.
שניכם תלוו אותי במשך כל חיי, אני מבטיחה שבכל ציון דרך תמיד תהיו לי בלב.
מתגעגעת, עכשיו ותמיד
ת.נ.צ.ב.ה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
