לפני כמה חודשים חברה שלי נפרדה מחבר שלה.
חבר שלה התחיל לדבר איתי וניסיתי לעזור לו להחזיר אותה
וכל העניין שדיברתי איתו היה מאחורי הגב שלה
זו טעות אפילו שרציתי בטובתה עכשיו שאני חושבת על זה זה מוציא אותי בצורה ממש דוחה.
החלטתי שאני יותר לא מתערבת בחיים בקשרים שבין אנשים שיסתדרו לבד
רק אמרתי לו שאם הוא אוהב אותה , שילחם עליה אבל שלא יוותר על עצמו
והטעות השניה שהיתה וממש הרגשתי חרא למרות שאני לא חייבת לאף אחד כלום היתה שהכרתי מישהו
על בסיס שיחות טלפון עוד בכלל לפני שנפגשנו כי הוא הכיר אותי באנטרנט , יצאתי למסיבה ונישקתי מישהו אחר
טוב אז אני לא חייבת לו כלום אבל כל החברות שלי כאילו הסתכלו עלי כאל בוגדת
ועם זה שזה הציק להן והן ראו שזה לא טוב אף אחת לא באה ואמרה לי משהו
כן אלה חברות שמפחדות לומר לי מה הן חושבות ואלוהים יודע למה
אז שאלתי אחת מהן למה אתן עושות לי פרצוף אמרה לי כי לא עושים דברים כאלה אבל תעשי מה שבא לך
לא אומרת שהן צריכות לשפוט אותי אבל אני תמיד שמחה שחבר אמיתי אומר את האמת.
אבל הטעויות האלה עשיתי אותן בכוונה, ולקחתי את האחריות על עצמי.
ויודעת גם שאם חברה שאני מעריכה באמת תעשה משהו לא בסדר אני אבוא ואגיד לה את זה ומה שהיא תחליט לעשות זה כבר עניין שלה .
אבל למה אתן לא בחורות מספיק לבוא ולהגיד לי תאמת בפרצוף ?!!!? .. זה מרגיז אותי .
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
