כמה פעמים קורה לכם שהדבר היחידי שבא לכם זה פשוט לבכות ולא להפסיק עד שאתם מתמכרים לזה וזה פשוט מכניס אותכם לדיכאון שבאיזה שהוא שלב הופך לכאב ראש?..
וכמה פעמים קרה לכם שההיתם כל כך עצובים שהתחלתם לבכות עד שראיתם מישהו מתקרב אז הסתרתם את הפנים וניגבתם תדימעה?..
אני מכירה את זה כל פעם שאני עצובה ואני מתה לבכות ואני נמצת לייד אנשים אני מנסה להחזיק את עצמי ולחייך אבל היום פשוט לא היה אכפת לי מאף אדם
עברתי ברחוב וצעדתי דקות ארוכות עם דמעות כל האנשים שעברו לצידי או מולי היו אויר אויר שממלא את העולם
ראיתי את עצמי אדם קטן שצועד על הכדור הזה הארץ
אדם קטן ועצוב שכל מה שהוא רוצה זה לעצום את העניים ולהפסיק להרגיש את כל זה
אני לא מנסה לעצור את הרגש הזה ונותנת לו ביטוי מוחלט כמו כל רגש אחר שקיים
כי אני בנדם ואם אני אדם אז טיבעי שארגיש עצובה לפעמים גם עם זה כל כך עושה לי רע
אז המשכתי ללכת והדמעות שטפו את פני עד שכמעט ולא הצלחתי לראות לאן אני הולכת
ולפעמים אני כל כך מתגעגעת לתחושת העצבות הכנה הזו שמוציאה ממני את כל הרוע שמצטבר וזה גורם לי להתחדש ולהתנקות מהכל
אז מזל שחזרתי לעצמי בסוף כי ראיתי את עצמי כבר כמעט משתגעת
וכנראה שכל מה שקורה קורה במידה המדוייקת
ומזל שלפעמים יש אנשים לצד הדרך שאכפת להם ומושיטים יד ומחבקים ואומרים שהכל יהיה בסדר
כי זה באמת מחזק ..אותי לפחות
אפילו שישבתי שם צמוד אלייך וחיבקת אותי התגעגעתי אלייך כל כך על כל שעה שלא הפסקתי לבכות על כל שניה שניסיתי להפסיק לחשוב..
אני אוהבת ולא אפסיק לאהוב..
אה ואני לא זונה ..
=\ כן זה מפריע לי
הולכת בתחושה שאני לא מספיק טובה בשבלך
הסיבה לעצבות שלי אחרי הכל
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
