רשרוש ונביחות רשרוש צילצול בטלפון
מרימה את השפורפרת אבל אין קול ואין עונה ..
"הלו...הלו" אררר..ידעתי שצריך להוריד את השלט למכירה הזה שמתנוסס מחוץ לחלון
כל פעם צלצולים ואז דממה על הקו
אני מגבירה קצת את הטלויזיה כדי להבריח את הפחד שאוחז בי
מגבירה וכבר לא שומעת את המחשבות של עצמי..
טוב נו מה כבר יכול לקרות
"טוק ..טוק"..טוק" פאק למה זה קורה לי מי זה יכול להיות פוסעת לכיוון הדלת מציצה בעיינית
אני לא מכירה אותו ..
אני עדיין זוכרת את הפעם ההיא שנכנסתי למקלחת
היתה לי הרגשה כזו כמו בכל פעם שההיתי נשארת לבדי בבית רק שאז היא הרגישה לי פחות ריאלית
פרנויה כזאת "הכל בדמיון שלך ילדה" נו ברור בדימיון..
התקלחתי והרגשתי כל כך מוזר
סיימתי עם הכל לבושה מאורגנת אני יורדת למטה
4 עניים מסתכלות עלי הם עולים ומסתכלים עלי כל כך שקועים בלברוח משדה הראיה שלי
אבל מה יכול להיות מעצבן יותר מאינטואיציה שלא ידעתי לנתח
הפלאפון צלצל הקול של אחי מעבר לקו נשמע מוטרד משהו "הדלת לא נפתחת"..
"ידעתי!!!.. רוץ הביתה תתקשר למשטרה..אלה היו הם" נסערת ובטוחה בעצמי .. זה חלום רע
הדלת באמת לא נפתחת .. החלון פתוח "אמאל'ה" הפחד והכעס ...מה שההיתי עושה להם רק אם לא ההיתי כל כך מפחדת ..
אמא מסתכלת עלי ושואלת מה קרה .."לא יודעת פשוט ראיתי אותם וכשה זה קרה ההיתי רחוקה מידי מלהציל תמצב"..העניים שלה התמלאו בדמעות "מזל מי היה יודע מה היה קורה אם ההית נשארת פה .."
היא אמרה בקול רועד ועצוב כזה אבל אופטימי
מאז ..
בכל פעם שנשמעת נקישה על הדלת או שהטלפון מצלצל אני מתחילה להתרוצץ בכל הבית מתוחה כל כך ופוחדת ..
לפעמים הבית הוא המקום הכי לא בטוח להיות בו ברגעים מסויימים..
למה בכל פעם שאני לבד בבית .. הטלפון לא מפסיק לצלצל..
ונשמעים רעשים מוזרים...
מסובבת את הראש לאחור כדי לגרש את הפחדים שלי ..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
