אני לא מחבבת את השכנים שלי
ניסיתי אבל הם ממש לא אנשים חברותיים, או לפחות טיפה אנושיים.
אני לא אומרת להם בחיים שלום שאני עוברת ליידם,
למרות שיש על הפנים שלהם מבטי ציפיה כזו של "אני ראוי לכבוד "
אני יודעת שאסור לנו לשנא סתם אחד את השני
אבל מעולם לא הרגשתי שהם מתייחסים אלי בכבוד.
כל הבנות שלה תמיד חיפשו לפגוע בי
האמת שאחת מהן גם הרביצה לי,
ולא אני לא קורבן לאלימות פשוט לא הייתה לי הזדמנות להראות לה את חוזק ידי
אני שמחה שהיא לא הרגישה את כוח ההגנה העצמית שלי
אבל אני לא רואה פה מקום אפילו קטן שבו אני טעיתי.
האמת שמהכאב של המכה שחטפתי קיללתי את אמא שלה שיצאה לחלון
ואמרה לי שהיא שמעה אותי, אז עניתי לה שהגיע הזמן שתתחיל לחנך טיפה את הבת שלה.
לפעמים עדיף לי לסתום תפה שלי ,
אני לא אמורה לשפוט או לחנך אף אחד למרות שזה לא נכון להרים ידיים,
טוב היא בחורה ממש מסכנה שמעתי שפעם אשפזו אותה והיא תמיד מרביצה להורים שלה,
מה אני יכולה לומר עוד? חבל לי שיש כל כך הרבה אנשים שהחיים שלהם מבוססים על האגו
וששגרת החיים שלהם מלאה בשקר.
אבל אני יודעת שכל מה שקורה אמור להיות כפי שהוא
וצריכה ללמוד להסתכל על הצלחת שלי ולא לבחון ולברור אחרים,
אבל למה למה לא הרבצתי לה ? למה הידיים שלי היו כבולות ועסוקות בלהחזיק דברים
לפעמים האגו שלי מנסה להתפרץ , אבל אני שמחה מאוד שיש לי עוד טיפה שליטה עליו.
שכנים יקרים יום אחד אני אכבד אותכם אפילו שאתם לא נחמדים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
