הבלוג של "אמא יש רק אחת"

שקט הבוקר.

טוב, עדיין מוקדם.

מי קם בשעה כזאת בשבת חוץ ממני ומהציפורים?

לא יכולה לישון. הראש כואב.

ביום חמישי הגעתי הביתה, אכלתי צהריים והתחלתי לחוש עייפות נוראית. צנחתי על הספה לשעתיים, ברקע הילדים משחקים ומשתוללים. פותחת חריץ בעין אחת כדי לבדוק מי משגיח על הצוציק, מדי פעם מרימה את קולי העייף כי הצוציק טיפס על כסא ורוצה לשטוף את מי יודע מה שם בכיור ועוד שניה מאבד שיווי משקל ונוחת על הרצפה. עוצמת עיניים שוב. קורסת לתוך העייפות שלי.

השעה שש בערב.

קמה בקושי להכין ארוחת ערב. הבעל הגיע מהעבודה. 

אוכלים.

מפנים שולחן.

הבעל שוטף כלים. (מדי פעם המשיח בא לבקר אצלי).

הילדים מתקלחים.

אני מקלחת את הצוציק.

השעה לישון.

אני נכנסת למיטה ...קוראת קצת ספר. קצת וואטסאפ.

בעלי ואני קצת מתעסקים האחת בשניה, זמן איכות שקט. ולישון.

למחרת, שישי בבוקר. 

מתעוררת עם מיחושים בבטן. כאב קטן כמו לפני שמקבלים וסת. (רק נשים יבינו את זה).

מתארגנת.

הילדים יוצאים לבית הספר.

מוציאה את הצוציק לגן.

חוזרת לבשל.

מרימה סירים.

מקרצפת שירותים.

ובין לבין, הולכת לחדר, להתפנק שוב עם בעלי. (הכי כיף בשישי בבוקר כשהילדים לא נמצאים).

מרגישה שוב כאב מוזר בבטן. אני באמצע החודש ועם גלולות. מה קורה פה?

פתאום נופל לי האסימון.

קמתי בריצה לתיק שלי. פותחת את נרתיק הגלולות ו..........לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!

פספסתי אתמול גלולה!!! 

אתמול.

מה היה אתמול??

הלכתי לבעלי וסיפרתי לו. הוא צחק מאושר. הוא רוצה עוד ילדים. חצוף.

"אתה מודע לזה, שעד שיגמר החודש אני הולכת לטמטם לך את הצורה מהפחד שאני שוב בהיריון, נכון?"

מה קרה לי אתמול?

למה הטלפון לא תיזכר אותי כמו תמיד?

בודקת את התזכורת, היא פועלת. היא לא כבויה.

"אולי מישהו מהילדים כיבה לך אותה כשהיא צלצלה?"

"לא זוכרת. הייתי כ"כ אפופה אתמול ועייפה....לא יודעת מה קרה אתמול"

ניסיתי לשחזר ולהבין מה קרה....לא זוכרת.

"ממי, שכבנו פעמיים מאז....אוי לא. פעמיים!!"

הוא צוחק ....כרגיל.

אוי אלוהים.

רק זה חסר לי.

אחרי כמה שעות של הלם.

יצאתי להביא את הצוציק מהגן.

כולנו אכלנו ארוחת צהריים ושוב קרסתי מיד אחרי האוכל....נכנסתי למיטה, בעלי שכב ולמד שם ונרדמתי.

אחרי שעה, פתחתי עיניים וראיתי שגם בעלי נרדם. הילדים שיחקו וחזרתי לישון.

אחרי עוד שעה, הילדים התחילו לריב, בעלי התעורר וקם אליהם.

מבעד לשינה הקטועה שמעתי אותו אומר:"אוי ואבוי למי שירעיש, אמא שלכם ישנה ומה זה הבלגן הזה במטבח?"

קול קרקוש של כלים נשמע...וחייכתי מבפנים, הוא מסדר ועושה כלים (המשיח מבקר אצלי שוב)  :)

כשסוף סוף התעוררתי, די רעננה, בעלי חזר לחדר ואמר :"מה זה הבלגן הזה במטבח, זו פעם אחרונה שאת עוזבת את זה ככה". בטון רציני.

חיפשתי את החיוך שלו שאומר שהוא מתלוצץ, כי אין מצב שהחצוף הזה מטיף לי. כשנתתי לו מבט של :"אתה מעז לדבר?" הוא חייך והבנתי שהוא מסתלבט.

הוצאתי את האמצעי לרגע מהחדר: "ממי, תן לי רגע לדבר עם אבא שלך".

"קודם כל, אני גמורה כבר יומיים ואם עשית כלים אני מודה לך מאוד, לא שאני צריכה להודות כי הרי זה התפקיד גם שלך כבן זוגי".

הוא לא אוהב שאני מודה לו על דברים כאלה. לא מבינה למה. חייכתי ויצאתי. 

הכנתי עוגה.

גיהצתי 8,000 חולצות בערך.

סידרתי, קיפלתי בגדים, קילחתי את הצוציק...התקלחנו והתלבשנו יפה.

בחדר, בין התארגנות אחת לשנייה, שכבתי על המיטה....נחתי מכל היום הזה, בעלי נשכב לידי, הצוציק נשכב לידינו ובעלי התחיל לדגדג אותי בבטן. בעלי אמר לצוציק שיבוא גם לדגדג אותי ואז פלט:"אה, בעצם לא, אולי זה מצב עדין" וצחק....איך שהוא אוהב לעצבן אותי!! :)

סיימנו להתארגן ויצאנו כולנו לבית הסבתא.

אחרי הארוחה שוב קרסתי (מה יש לי??????)

הבוקר.... התעוררתי מוקדם במחשבות על הכל....ואני מתפללת לאלוהיי שאני לא שוב בהיריון!