הבלוג של "אמא יש רק אחת"

אנחנו רימה ותולע.

אנחנו אפר ועפר.

אנחנו כקליפת השום.

אנחנו כלום.

הגורל צוחק את צחוקו על חשבוננו.

מוכר לנו אשליות

ואז מנער את כל החלומות.

אנו מתכננים תוכניות

ובלי רצון ושליטה הן משתנות.

נולדים חסרי אונים

ומתים חסרי אונים.

גופנו שלנו בנעורינו

ובוגד בנו בבגרותנו.

נגמלים בגיל 3 מטיטולים

וחוזרים אליהם בגיל 90.

בילדותינו לומדים אט אט לומר מילים,

בזקנותינו סניליים ומגמגמים.

אנחנו רימה ותולע.

אנחנו אפר ועפר.

אנחנו כקליפת השום.

אנחנו כלום.

אבל

בין הינקות לזקנה -

אנחנו כאלים.

מתפארים ומהללים את עצמנו

אוהבים ומשתחצנים במי שאנחנו.

אני גדול.

אני חזק.

אני מצליח.

אני אהוב.

אני סלב.

אני חשוב.

אני הכי הכי....הכי.

העולם עומד לרשותינו כאילו לעולם לא נזדקן

העולם כאן בשבילנו, כאילו אין אחר מלבדינו.

אנחנו אוהבים ומתאהבים,

תאוות בשרים, תאוות מזונות, תאוות הכל כלול בהכל.

משחקים משחקים,

ושוכחים מהחוקים.

מאושרים עד הגג

ושוכחים שהגג קיים.

מלאים ברגש

והרגש מלא עד גדותיו.

בעצב, בכעס, באושר, באהבה, במורכבות, בקלילות, בהכל מהכל.

ואז

מתבגרים.

מתפכחים

ונזכרים שבעצם....

אנחנו רימה ותולע.

אנחנו אפר ועפר.

אנחנו כקליפת השום.

אנחנו כלום.

החיים קצרים. יותר ממה שנדמה לנו.