הבלוג של "אמא יש רק אחת"

סגרתי הכל!

מלון 5 כוכבים, טיסה, חצי פנסיון, קרוב למרכז העיר, יש בריכות, מקווה שהאוכל סביר ויאללה לנופש.

התחלתי להלהיב את הצוציק.

"רוצה לטוס במטוס?" כולי מתלהבת 

"לא רוצה להיות במטוס" הוא עונה ....חושש אולי?

"רוצה לראות ציפורים עפות בשמים ולהיות קרוב לעננים? אתן לך לשבת בכסא שליד החלון" אמרתי בהתלהבות יתרה.

"כן!" הוא חייך ונמלא התלהבות בשנייה.

זהו. צריך להסביר לו ולהלהיב אותו. שלא יפחד. רק זה חסר. עולים למטוס והילד מסרב ובוכה. ממש לא בא לי להתחיל חופשה ככה.

הבעל, כנראה מרוב שדיברנו עליו אתמול,

קם עם גב תפוס.

הוא סידר איזה משהו במטבח והתכופף די הרבה. ונתפס.

ככה זה כשחיים עם פריצת דיסק.

אבל למרבה הפלא הוא תלה כביסה. עם כל הכאב.

כנראה כי צרחתי עליו שנמאס לי להיות "פאקינג אם חד הורית".

חזרה לעניין הנופש, הבוס שלי לא אהב את המועד שבו בחרתי לצאת לנופש.

מסתבר שעוד 2 יוצאות לחופש אחת אחרי השניה בדיוק באותו שבוע.

לא שזה מעניין לי את הציפורן על הבוהן הקטנה ברגל שמאל,

אבל הוא קצת ביאס אותי עם התגובה שלו.

אח"כ חשבתי על זה ואמרתי לעצמי, "אף אחד לא יידע אותי שהם יוצאים לחופשה, למה שאודיע להם ואיך אני אמורה להסתנכרן מולם?"

נכון שהודעתי רק שבועיים מראש, אבל זה היה ספונטני. קורה לא?

גם הוא הודיע לי רק שבוע לפני שהוא טס, וברור שהנטל יפול עליי כשהוא לא נמצא. 

בכל אופן, סגרתי בלי להמתין לאישור שלו.

הודעתי לו שאני סוגרת. אני לא מתכוונת לוותר על החופשה המשפחתית השנתית שלי רק כי עוד כמה יוצאים לחופש באותו זמן.

אנחנו גם ככה לא עושים את אותה עבודה אז זה לא אמור להפריע בכלל.

שיפרגן קצת מה יש??

שאלה למבינים:

כמה כסף בזבוזים צריך לקחת איתנו ?