אני רוצה לפתוח נושא מסוים.
אני רזה.
לא יותר מדי (בכל זאת, 3 לידות) אבל במשקל סבבה לגמרי לגיל ולסטטוס שלי.
יש שיגידו שאני נראית פצצה.
יש שיגידו שאני מפגרת שאני חושבת על הכרס הקטנה שגדלה לה מידי יום.
אני לא בהיריון.
אני פשוט רעבה כל הזמן.
אז עליתי 3-4 קילו בחצי שנה האחרונה.
הכל התמלא לי בגוף כ"כ יפה, בעלי ואני מרוצים מהעובדה שהחזיה שקניתי בקיץ שעבר כבר לא עומדת בעומס. אבל זה שהתמלאתי כולל גם את הכרס שהייתה פעם הריונית. אני שונאת אותה. אני לא עוסקת בספורט כלל לכן מסת השרירים שלי נמוכה ואני גוש בשר עם בגדים.
אני לא שמנה, אבל כשיש לי גלגל ים בבטן שמבצבץ מבעד לחולצות הצמודות או הג'ינס הצמודים, זה מטריף אותי !!! אני מנסה לנחם את עצמי ולומר: "עברת 3 לידות, מותר לך להיראות ככה" אבל אני לא מקבלת תירוצים כאלה !!! שטויות במיץ !
כל בוקר, שעה אני עומדת מול הארון ומחפשת משהו שיחביא את הצמיג. במקום להילחם באויב היחיד שלי - הפחמימות הריקות / התיאבון הטיפשי והגדול שלי.
אבל אני אוהבת לאכול !!!
והתיאבון שלי גדל ואני נלחמת בו כל הזמן. מה היה קורה אם לא הייתי נלחמת? הייתי עולה 10 קילו! הבעיה היא גם הגיל. אני שמה לב שהגוף שלי מסרב בתוקף לעכל מהר יותר את האוכל, כפי שהיה בעבר. המטבוליזם (חילוף החומרים) שלי החל מאט את קצבו ומתחיל לעלות לי על הסעיף! "ספורט" הוא דורש, "תעשי ספורט ואתחיל לעבוד גם אני", הוא אומר לי בתת מודע. למי יש זמן לספורט לעזאזל?
אבל, אני רוצה להמשיך להיראות מושכת בעיני בעלי, לפחות לעוד 15 שנים. העיניים רושפות התשוקה שלו כשהוא מסתכל עליי מפיחות בי כ"כ הרבה גאוה בעצמי. אני כמו טווס מהלך בחדר, עירומה מולו והוא רק מחכה לשניה שאתקרב אליו וילכוד אותי כמו עכביש בקוריו הרכים.
אני רוצה שזה ימשך לעד!
אז מה? להירשם למכון כושר?
אוף!
אני בטטה עצלנית. מממ....בא לי רביולי בטטה עכשיו ("שקט! שמנה!")
חג.....שמח?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא ללא הפסקה