כשזה נוגע אליו, אני לא יודעת מה נכון ומה לא נכון. הוא הופיע במצבים שונים, פרצופים שונים, תחביבים שונים, חברים שונים, מילים שונות. הוא היה כועס, בוכה, רעב, נלהב, משועמם, בלונדיני, ברונטי, מכנס ארוך, מכנס קצר... הוא היה אחד, אבל מתוכו התגלו עוד. רגיש, וחסום כמו יהלום. הוא הראה לי איכות אחרת, איכות ההשתנות.

כי בכל תמונה הוא נראה אחרת. ובכל פעימה, נשימתו מעמיקה. ובכל נשיפה, אני נמסה.

וכעסתי עליו, ואהבתי אותו, והאשמתי אותו, ובירכתי אותו, והודתי לו, ושרתי לו, ועליו, וציירתי לו, וחלמתי עליו, וקיללתי אותו, ושנאתי אותו... ואני תוהה. איך אפשר לחוות כל כך הרבה בזכות בן אדם... אחד? עם שם אחד? ולב אחד? ואמא אחת? ואבא אחד? ולשים לב רק למה שאני רוצה לשים לב אליו, ולהמשיך לחקור ולחקור, כי הוא מלא בפרטים, מלא בדמויות... ואדם... אחד.